שורשי "הישוב החדש" בקהילת יפו באמצע המאה ה-19

עמוד:49

בן יהודה , שהישוב החדש התקשה מאד להאחז בה . החידוש היה בימי העליה הראשונה בהצלחתו של מפעל ההתיישבות החקלאית , שהנסיונות להרימו , הקודמים לעליה זו , נכשלו ברובם הגדול . רעיונות לאומיים מתקדמים והתרחקות מערכי הדת היו בעיקר נחלתם של הביל"ויים ודומיהם , שהיוו בימי העליה הראשונה קומץ קטן ואף חריג . אך לעומת זאת מצאו המוני העולים ביפו ישוב יהודי שערכיו ודרכי חייו היו מקובלים עליהם . ביפו ובמושבות שסביבה התגבש אותו גרעין , שכינה עתה את עצמו במפורש "ישוב חדש , " אך קיבל למעשה את מנהגי וערכי החיים של הישוב היהודי שמצוי היה כאן עוד קודם לכן . להלן שתי עדויות מימי העליה הראשונה על ההבדל בין הישוב ביפו לזה שבירושלים . הראשונה לקוחה בשנת תרנ '' א מעיתון "החבצלת" ו " בני יפו מובדלים הס מבני ירושלים בהליכותיהם ובמעשיהם . בעיר הגדולה ירושלים יתפרדו אחינו לכתותיהם ולמחלקותיהם , והכל הולכים בשיטה הישנה לעבוד את הי ולשמור מצוותיו , וזה כל מעשיהם , ורק מעט מהם יתנהגו על פי אייראפא . ופה ביפו כלם משכילים , כלם נבונים , כלם יודעים להתנהג על פי המודה החדשה או כמנהג היהודים המתוקנים באיראפא , וכל העובר בשוקי יפו וראה בעיניו איראפאים ממש . " " ואלה דברי זאב יעבץ : " רחוקים הם בני יפו מבני ירושלים בהלוך נפשם ובתכונותיחם מרחק רב , ובבוא איש ירושלים ליפו והשתאה , והיה בעיניו כבא אל ארץ חדשה , ותחת אשר למדו עיניו לראות פנים נזעמים , ולשמוע קינים והנה וחי , לראות אנשים המתהלכים כצל באפס מעשה ובאפס לחם , ולשמוע רק זוועה , הנה פה תראינה עיניו עולם העשיה תחת עולם העצילות . אנשים חשים למלאכתם , טובי פנים ושמחים בחלקם , אנשים אשר זה מעט בואם הנה , ועוד יצלצלו בצלחתם שקלי הכסף אשר לקחום צידה לדרך . ותחת השממון אשר ישלוט בחוצות ירושלים , לא תשבע עינו מראות הדר נגינות אשר מעבדיו , הנותרים רוב ניחות לפי מצבו , הפועל התימני המלקט פירות , עודר ועושה חיל , והסוחר שולח מרכולתו יבול הארץ החוצה , ורוח חיים יפוח 21 במלא רחבי העיר וסביבותיה . " כלומר , כני התקופה ראו ברורות כי ההבדל היה בין יושבי יפו ליושבי ירושלים ולא , כפי שהדבר משתקף בחיבורים מודרניים אחדים , בין ישוב חדש בירושלים לישן בה . ביפו התקיים ישוב חדש ושונה מזה שבירושלים זמן רב לפני העליה הראשונה , בזמנה ולאחריה . כלומר , חלקה של העליה הראשונה בהיווצרותו קטן יותר ממה שנוהגים לחשוב בדרך כלל . יפו אף נבחרה לשמש מקום למוסדות חיבת ציון והציונות , וזאת מראשיתן ממש , כאשר דוד לבונטין וחבריו החליטו , , 1882-2 כי כאן יהיה מקומו של "ועד חלוצי יסוד המעלה , " וזאת "מסיבות המריבות ופרוד הדעות בין אחינו בעה"ק ירושלים " . " קלונימוס ויסוצקי , שליח חובבי ציון , הקים כאן 1885-ב את "הועד הפועל" ( שלוחתו נועדה אמנם לשבת בירושלים , אך תכנית זו לא התגשמה . ( התנועה הציונית קבעה כאן את מקומו של בנק אפ"ק ושל "המשרד הארץישראלי , " בהנהלתו של ד"ר ארתור רופין . כלומר , יפו שימשה מקום מושב לכל המוסדות הכלל-ישוביים , שצמחו בזמן העליות הציוניות הראשונות . תנועות הפועלים , בימי העליה השניה , ניסו אמנם להאחז גם בירושלים , אך את מרכזיהן ואת בטאוניהן העבירו בסופו של דבר ליפו ובנותיה . כאן התרכזו גס מוסדות ההשכלה החדשים - בראשון לציון הוקמו בית הספר וגן הילדים הראשונים ששפת ההוראה בהם היתה עברית וביפו הוקמה הגימנסיה העברית הראשונה . ביפו התיישבו סופרים כגון י"ח ברנר , ש"י עגנון , י"ח רכניצקי ושי בן ציון , שהוציא כאן לאור את הכטאון "העומר . " אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישבו בה בכירי הסופרים העבריים , אחד העם , חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי . העיתונות העברית עברה בהדרגה אף היא מירושלים ליפו ולתל-אביב . ביפו הוקם ארגון קהילה משותף לספרדים ולאשכנזים - בניגוד לכל המקובל בארבע ערי הקודש של הישוב הישן . 1913-ב הסתמנה כבר ברורות עדיפותה של יפו על ירושלים , אף שמספר היהודים בעיר הקודש היה עדיין רב בהרבה : " שתי בנות גדולות יש לה לאמנו מולדתנו , שתי אחיות צרות זו לזו , והן ירושלים ויפו . הבכירה , זקנה ואדוקה , עגונה ועזובה , עוטפת שחורים תמיד ופושטת יד לכל עובר ושב . והצעירה , כשמה כן היא , צעירה ועליזה , יצאנית וצעקנית , מעורבת תמיד עם שכנותיה המו-

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר