שורשי "הישוב החדש" בקהילת יפו באמצע המאה ה-19

עמוד:45

במשך שנות 30-ה של אותה מאה . איש מהם לא ישב בה יותר משמונה שנים . המייחד אותם לגבי תושבי שאר ערי ארץ-ישראל היה מצבם הכלכלי . מפקד מונטיפיורי מקפיד לסווג את הנפקדים ל"ענייס , " "בינוניים" ו"אמידים" ו מראשי 2 , 989 משפחות , שנפקדו בכל ערי ארץישראל , לא סווגו מבחינה זו , 493 ומיתר 2486 סווגו כמעט 90 ° / 0 כ"עניים" והיתר כמעט כולם כ"בינוניים . " אחוז ה"אמידים" היה נמוך ביותר ' . שונה היה המצב רק ביפו : חמישה ( כמעט רבע 2 2-מ ראשי בתי האב ) נרשמו כ"אמידים" ואף כ"עשירים" וגם בין האחרים רבו ה"בינוניים . " בין העשירים היו שני סוחרים שהונם המוצהר היה 15 , 000 גרוש , אחד שהכריז על הון של 102 , 000 גרוש ; בנקאי אחד שהונו הגיע 104 , 000-ל גרוש . לסוחר אחד , שהוגדר כ"אמיד" היה הון של 3 , 000 גרוש . אך גם מי שלא סווגו בתור "אמידים" היו בעלי מקצועות כלשהם : בצד רב ופקיד עיר - היו חמישה סוחרים , בנקאי , קוואס , שני פחחים , שלושה חייטים , מורה , פועל אחד וכוי . כלומר אוכלוסיה זו נבדלה בבירור משאר ערי הקודש בכך שהיתה ברובה אוכלוסיה יוצרת , המתפרנסת מיגיע כפיה . היא גם נבדלה משאר הקהילות בארץ-ישראל ( בעכו , צידון , חיפה , שפרעם , כפר יסיף , פקיעין ושכם ) במצבם הכלכלי האיתן של חבריה . בעכו , ביייכם ובשפרעם מוגדרים במפקד מונטיפיורי כמעט כל התושבים כעניים מרודים . בחיפה ובצידון היו קיימים גם " בינוניים" אך לא "אמידים . " כלומר , אותה קהילה קטנה ביפו , שנתגבשה בה רק בשנים האחרונות לפני המפקד , שנתפרנסה ממסחר ומעבודה יוצרת ולא מדמי חלוקה - היתה זרע חדש ובלתי מצוי אז בארץ , והוא שמר על ייחודו גם בשיים שלאחר מכן . הצטרפו אליו סוחרים נוספים בעלי אמצעים , כגון אברהם בן אהרון שלוש , שהגיע מאוראן שבאלג'יר וניסה קודם להתיישב בחיפה , בשכם ובירושלים , אך לבסוף בחר ביפו כמקום המתאים ביותר . וכך עשו גס עולים אחרים , שהגיעו במשך שנות 40-ה וה50- של המאה 19-ה לארץ . 1848-ב מזכיר החוקר האמריקאי לינץ' 300 7 יהודים ביפו וב1856- מדבר המשורר היהודי פרנקל על 65 בתי אב 400-ו נפשות ' . המיסיונר ג'ון וילסון מוסר , 1843-ב כי " ראשי בתי האב הם סוחרים או בעלי חנויות , נגרים ואורגי משי . " לדבריו זו "קהילה מכובדת , " שחבריה אינם מתלוננים , כמקובל בקהילות האחרות , על קשיים כלכליים . הוא שוחח אתם על נושאים רבים ומגוונים , ותושביהם גילו הבנה וידע ' . על המצב הכלכלי האיתן של יהודי יפו תעיד גם העובדה , שאחד מאנשיה ניסה 1843-ב לרכוש את שולחן המסע היפה של הרוזנת הגרמנית האן-האן . בערים כגון עכו , שכם או שפרעם לא ניתן אף להעלות על הדעת פניה מעין זו מצידו של יהודי , כי בני הקהילות האלה היו עניים מדי , וחששו מזרים . תלמידים יהודים ביפו ( 1906 )

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר