ההדרים בשרון - מנוף ליישוב ולפיתוח האזור

עמוד:31

ההדרים בשרון - מנוף ליישוב ולפיתוח האזור דן גלעדי מבוא ענף ההדרים מלווה את ההתיישבות היהודית מראשיתה , אך רק משנת 1925 ועד לפרוץ מלחמת העולם השניה הוא מילא תפקיד מכריע , והטביע את חותמו על התפתחות החקלאות בארץ . בראשית המאה הנוכחית היו עדיין בשרון פחות מאלף דונם פרדסים , אך בסוף שנות 30-ה גדלו הפרדסים עשרת מונים והשתרעו מיפו - דרך פתח-תקוה , כפר-סבא , גוש תל-מונד , נתניה , עמק-חפר - ועד חדרה . מאמצע שנות 20-ה תרמו ההדרים , יותר מכל ענף חקלאי אחר , להתפתחות ההתיישבות החדשה בשרון והיוו גורם ראשון במעלה לשגשוגו . הפרדסים היוו מקום תעסוקה חשוב והם עודדו השקעות והקמת ישובים חדשים . תולדות הפרדסנות במאה 19-ה עם ראשית התחיה הלאומית בשלהי המאה , 19-ה היתה כבר יפו ידועה בפרדסיה , והתפוזים מזן שמוטי יוצאו לחו '' ל . גידול ההדרים באזור יפו - על-ידי ערבים ובני מיעוטים - היה אמנם ענף קפיטליסטי מבחינת יעודו , צורות בעלות ודרכי ניהולו , אך פיגר מאד מבחינה טכנולוגית . גם בבעלות יהודים תושבי יפו היו פרדסים קטנים , החל מאמצע המאה . 19-ה משה מונטיפיורי רכש מאחד מיהודי יפו את פרדסו המפורסם בשנת , 1855 בתקווה שיעבדו בו פועלים יהודים . פתיחת תעלת סואץ ( 1869 ) ופיתוח נמל פורט-סעיד נתנו דחיפה רבה ליצוא התפוזים . הפרי נשלח ישירות מהנמל הקטן של יפו - תחילה לטריאסט ולקושטא , ומשנות - 90-ה הישר לאנגליה . היהודי הראשון שנטע פרדס לפרנסתו , היה דב דוד פלמן , שעלה לארץ בשנת תרמ '' ב , ( 1883 ) ונמנה עם עולי מזריץ , שהקימו את יסוד המעלה . הוא רכש נחלה בכפר סומיל ליד יפו ונטע פרדס בן 40 דונם , שעיבד בעזרת בני משפחתו . לאחר מותו המשיכו אלמנתו שרה איטה ובניו בעבודה , בעזרת הלוואה שקיבלו מחברון רוטשילד . בשנת תרמ '' ז זכו ביבול ראשון . הם ראויים להחשב כחלוצי הפרדסנות היהודית ( הפרטית ) בארץ . בתרמ"ג רכש ראובן לרר פרדס בוואדי אל-חנין ( עמק השושנים ) והניח בכך את היסוד לנס ציונה . הוא נטע במקום שני פרדסים נוספים , אך הסתבך בחובות ונאלץ למכור שניים מהפרדסים , ובניו המשיכו לעבד את הפרדס שנותר . קשייו הכלכליים של לרר משקפים את הקשיים שעמם נאלצו להתמודד הפרדסנים הראשונים . הפרדס הראשון בפתח-תקוה ניטע בידי הרב פרומקין , שניהל את נחלת הגביר לחמן , בשנת תרמ"ה לערך , בעוד הפרדס של פלמן בסומיל משמש לו דוגמא . רוב האיכרים העצמאיים בפתח-תקוה ( כמו גם במושבות אחרות ) חששו להשקיע בפרדסים בשל ההוצאות הרבות הכרוכות בכך , ובעיקר בשל הצורך במערכת השקייה יקרה . לעומת זאת , ענף הגפן לא תבע השקעות גדולות , ונחשב לרנטבילי יותר , ואף זכה בתמיכת הברון . רוטשילד עצמו לא פיתח את הפרדסנות , והפקידות הסתפקה בנטיעות נסיוניות על שטחים מצומצמים ( הפרדס הראשון של הפקידות בפתח-תקוה ניטע בידי האגרונום חיים כהן . ( מומחי הברון ראו לנגד עיניהם את המטעים של המתיישבים בצפון אפריקה , שלא

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר