|
|
עמוד:13
הקרמיקה הנבטית מצטיינת בעדינותה וביופיה , והיא ברמה הגבוהה ביותר שנמצאה אי פעם בירדן , העיטורים הם בדרך כלל בצבע כהה על גבי החלק הפנימי של קערות , שהן בעלות דפנות דקות במיוחד ; דגמי העיטור הם בעיקר צמחיים . כמו כן נפוצות מטבעות וכתובות נבטיות . ערי הדקפוליס בצפון ירדן הצטיינו בראשית התקופה הרומית בתרבות חומרית קלאסית . לאחר שנת 106 לסה"נ באה ירדן תחת התרבות הרומית , אף שבפטרה , כאמור , המשיכה התרבות הנבטית לשגשג , גם תחת השלטון הרומי . בגרש , עמאן וגדרה הוקמו הערים מחדש בסגנון רומי מובהק , עם רחובות רחבים , שדרות עמודים , תיאטראות , קשתות נצחון , מקדשים , מתקני מים ( נימפיאון ) ולעתים גם היפודרום — מגרשים למרוצי סוסים . עם זאת , לא כל הערים נבנו בתקופה זו בסגנון רומי . כך , למשל , אום א ג'מאל , שהיתה עיר גדולה , שמרה על סגנון פרובינציאלי . שרידי הדרך הראשית ( הוויא נובה טריאנה , ( שסללו הרומאים כדי לקשר את ערי עבר הירדן עם פרובינקיה ערביה , נראית עדיין במקומות שונים בירדן , בעיקר ממזרח לאום א ג'מאל . לאורך הדרכים הרומיות אנו מוצאים ריכוזים של אבני מיל . דוגמאות אחדות מהן נשתמרו מצפון לגרש , וכן סמוך לדרך המקשרת בין עמאן לא סאלט ולאורך הוויא נובה , במקומות שונים . מבין המבצרים השונים שנבנו בתקופה זו כדי להגן על הדרך ממזרח , קצ'ר אל בשיר , לא הרחק מקטרנה , הוא , אולי , הדוגמא הטובה ביותר . אחד ממחנות הצבא הרומיים השלמים ביותר נשתמר בלגיון , מדרום לכרך . מחנות מעין אלו נועדו להגן על הארץ הנושבת נגד שבטי המדבר , ובעיקר שבטי הנודדים הצ'פאים והת'מודים , שכתובותיהם וציורי הסלע שלהם נחרתו בסלעי הבזלת בצפוךמזרח ירדן , וכן בוואדי א רם בדרום . בירדן נמצאו כתובות יווניות ודומיות לרוב , אף שהיוונית המשיכה לשמש כשפת הדיבור . מבין חפצי היומיום ראוי להזכיר את כלי הזכוכית , שהיו נפוצים בעיקר בשלהי התקופה הנדונה . נמצאו פסלים רבים ברמה גבוהה , אך נראה שרובם היו מיובאים . הם מהווים ניגוד בולט לפיסול המקומי הגס . התקופה הביזאנטית 630-324 ) לסה"נ ) חדירת הנצרות לירדן לא נעשתה באחת והיתה תהליך ממושך למדי . לפחות בראשית התקופה , נוצרים ועובדי אלילים המשיכו להתקיים אלו לצד אלו . הנצרות חגגה את נצחונה הסופי לא לפני שלהי המאה הרביעית ( בימיו של תאודוסיוס הראשון . ( בעבר הירדן , כמו ברחבי המזרח בכלל , המקדשים האליליים נהרסו או שהפכו לכנסיות . כמו כן נבנו כנסיות חדשות , בעיקר במאות החמישית-שישית . בתקופה הביזאנטית המשיכה ירדן ליהנות מתנאי שלום ושגשוג . בעייתה העיקרית מני אז — ההגנה על הגבול המזרחי , פחתה במידה ניכרת , ושבטי המדבר היו בשליטת האימפריה הביזאנטית . האיום החיצוני העיקרי על האימפריה היה מצד פרס במזרח , שניהלה מלחמות תכופות עם הביזאנטים , בשלהי התקופה הביזאנטית פלשו הפרסים לסוריה וארץ ישראל , כולל לעבר הירדן , ושלטו בה במשך מספר שנים . ( 629-614 ) כנסיות רבות נהרסו , אף שבניגוד למה שהיה מקובל לחשוב , לא היתה זו רק תקופת הרס , ובמקומות רבים אף נבנו בנסיות חדשות .
|
|