ירושלים בספרי התורה

עמוד:13

מזמן קדמון לעבודה זו , המקום שבו היה אברהם מוכן להעלות לעולה m יצחק בנו , ושבו העלה לעולה את האיל תחת בנו , העולה הראשונה בתולדות ישראל . ד . בעיית פירושו של הביטוי המקום אשר יבחר , החוזר כמה פעמים בסי דברים , היא בעיה חמורה ומסובכת ושנויה במחלוקת בין החוקרים . לפי הנוקטים בדעה , שחלקו העיקרי של v דברים נכתב בימי יאשיהו כרי להכין את ריכוז הפולחן בבית המקדש שבירושלים , מתכוון ביטוי זה דווקא למקדש הירושלמי , ואינו מכנה את העיר בשמה כדי שאפשר יהיה ליחס את הדיבור למשה . לפי כותב שורות אלה , המייחס , על סמך נימוקים רבים , את חיבורו של ס' דברים לזמן קדום הרבה יותר מימי יאשיהו , אחד הנימוקים בעד הקדמות הריהו זה , שאילו נכתב עיקרו של הספר בימי יאשיהו מתוך הכוונה האמורה לריכוז הפולחן בירושלים , היה בוודאי ניתן בו רמז , בעקיפין אם לא במישרים , למקום בית הבחירה ולעיר הבחירה . פירוש הביטוי המקום אשר יבחר הוא אחר , ואין כוונתו למקום אחד בלבד . אינו בא אלא לקבוע , שאסור לבני ישראל להקריב קדבנות בכל מקום אשר ירצו : רק { מקום שיאושר מפי כהן או נביא בשם ה' תהיה העבודה מותרת . ומקום זה יוכל להיות ירושלים , ויוכל להיות מקום אחר או מקומות אחרים , אפילו יותר מאחד בבת אחת , ובלבד שיאושרו בשם ה' מפי איש שיהיה מוסמך לכך . רק לאחר שהאישים המוסמכים קבעו שמאז ואיל ך המקדש שבירושלים לבדו יהיה מקום נבחר לעבודה ( ואפשר הדבר , שהצהרה זו ניתנה דווקא בימי יאשיהו , ( העבודה ביתר המקומות נחשבה לאסורה . ראיה לכך . שכוונת הכתוב היא למקומות שונים , יש לנו במר , שכתוב במפורש בסי דברים עצמו ( כז . ד—ז , ( על בניית מקדש והקרבת קרבנות על הר עיבל . מיד לאחר שתיכבש הארץ . כידוע , החוקרים הסבורים שהתעודה D יסודו העיקרי של סי דברים , נכתבה לשם ריכוז הפולחן בירושלים , משערים שפיסקה זו , שמדובר בה על הר עיבל אינה שייכת לתעודה D ואינה אלא תוספת מאוחרת . ואולם שיטה זו , המבערת מן העולם את העדויות המתנגדות לדעה הקבועה מראש , אינה שיטה נכונה מבחינה מיתודית . ירושלים כלולה אםוא במושג המקום אשר יבחר כשם שכלולים בו כל יתר המקומות שיאושרו מפי סמכות ניכרת בישראל בשם . 'ה על ירושלים ניתן כבר האישור מזמן רב , ברמזים הנמצאים בס' בראשית . ה . לפי רוב המפרשים יש רמז ברור לבית המקדש שבירושלים בפרשת וזאת הברכה . כתוב שם ( דבר' לג , יב : ( לבנימן אמר : ידיד ה' ישכן לבטח עליו , תופף עליו כל היום , ובין כתפיו שכן . רגילים להניח שהכוונה לבית המקדש של שלמה השוכן על כתפי הרי נחלתו של בנימין . אבל אין פירוש זה מתקבל על הדעת . כנראה ניסוחה של פרשה זו נקבע כבר בתקופת השופטים , ( 10 ומסתבר הדבר , שבמלים אלו מתכוון הכתוב למקדש אשר בבית אל . הרמזים לירושלים שמצאנו בספרי התורה אינם רמזים ברורים ומפורשים . נשמעים הם מתוך דברים שנאמרו כאילו בדרך אגב וכסימן מוקדם למה שיקרה בעתיד , וכוונתם ללמד כמבין השיטים על קדמות קדושתה של ירושלים . בצורתם שלפנינו נוסחו הכתובים כנראה לאחר שכבר נעשתה ירושלים מרכז העבודה לאלהי ישראל , אבל עיקר תכנם היה בוודאי קדום יותר . אי אפשר להניח שכל העניין של פגישת מלכי צדק מלך שלם עם אברהם בדו אותו מן הלב אחר כיבושה של ירושלם בידי דויד : בוודאי יש כאן מסורת קדומה . וכשם שהיו זכרונות האבות קשורים בבית אל ובשכם ובחברון ובבאר שבע . כך היו קשורים בירושלים , גם לפני שנעשתה ירושלים עיר ישראלית . ובין הנימוקים שהביאו את דויד לידי קביעת ירושלים כמרכז ממלכתו וכמרכז עבודת ה היו כנראה , מלבד הנימוקים המדיניים והגיאוגרפיים והאיסטראטיגיים , גם נימוקים תלויים במסורת קדומה על קדושתה של ירושלים כמקום נועד לעבודת ה' מאז ומעולם . ( 10 כבר דנתי במפורט על עניין זה במאמר מיוחד שנתפרסם בעתון , Rivista degli Studi Oriental ! כרך יא » 28 ) נ , ( עמי . 263—233

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר