|
|
עמוד:328
האנושי בין יחידי אדם או קהילת אדם מושתת עדיין על היררכיה , " כוח" לסוגיו ומיניו , בעוד היחיד חרד ומפוחד . איכותה של התרחשות האהבה האנושית בימינו , בשקיקה אל חיים , אל "טוב , " עדיין חתוכה וארוזה בסוג מצמצם , סדור ותחום של מצבי התרחשויות שונות של חוויות אהבה , כמו הורה לילדיו , אישה לגבר , זוגיות , חיות מחמד , אוכל , חברה , שתייה , וכר . בהרבה מאוד מצבים וחוויות בחיינו היומיומיים החלפנו ובללנו את המוחש כמו הנאה ברגש אהבה . איכות האהבה האנושית הינה התרחשות פועלת בחייו של אדם בכל קשת מרחב התרחשותו . בפועל , המציאות משתנה והאנושות נמצאת בתחילתו של עידן מידע המאפשר את שבירת התבניות וההיררכיות המקובלות ושינוי בתפיסת המציאות המתפשטת כאור נגוהות ומבהירה את הראייה , תוך חירות ביחסי השיח , ביחסים אישיים בין פנים לאחר , בשיח קהילתי ובין קהילתי , כמפורט לעיל . בתפיסת המציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות , אפשר להכיר ולהרחיב את מנעד אהבותינו ביחס לעצמנו , קהילתנו וסביבתנו . אפשר לחולל את משך החיים עם הכרה וראייה של יופי הבריאה יחד עם נביעת אהבה אינטואיטיבית ספונטנית , אהבת אנוש , פנים אל אחר , זהה אל זהה . אהבת החיים של יחיד בקהילה , השקיקה לטעם החיים . על פי התפיסה הקיימת של המציאות , השקיקה לאהבה מתרחשת על מנעד הרגשות , החושים , התנועה והצורה במשך רוחש של עיוורון וסבל , הנעים ומתרחשים ללא הרף אל עבר סופיות מוחלטת , מחרידה ומפחידה של תכליתיות התופעה , סופיות הפעולה , סוף החיים , מוות . האנוש טרוד בסוג של מרדף אחרי "הזמן האלוהי , " עם תחנות ביניים למנוחה . אהבת האנוש את החיים היא התרחשות אונטולוגיה חיה , היא רב מושגית ממדית , עם גוונים רבים של חושניות רגשיות . יש בה צבעוניות וקיום מרחבי טרנסצנדנטי , תנועתי , תשוקתי , ארוטי , מסתורי ; חוסר ידיעה עם ידיעה המשוחים יחדיו בהתרחשות ההווה .
|
|