|
|
עמוד:298
הממריצה אותנו לפעול מתוך פשר התופעה ולא משך התופעה . אולם כאשר אתה מודע לדרכך במרחב הרוחש , אתה יכול לבחור בהתרחשות התופעה בפעולה ההולמת את מצבך , אך גם משפרת את האיכות של אנרגיית חיותך . המעורבות שלך בתופעה מתרחשת בפתיחות ובהסכמה , מצב המאפשר לך להמשיך במסעך ביתר שלווה . המציאות אט אט נתפסת כאינה מאיימת בקונטינגנטיות שלה . פתיחותה נהפכת לגשם של אפשרויות , חיים של בחירה וחופש בתוך מציאות אפשרית ולא הכרחית . "המשנה הסדורה : ארץ תקווה , " מכילה מתודה ליחיד ולקהילה , כיוון ודרך לימוד להתפתחות יוצרת , איכותית ומשתפת יותר בתוך המרחב הרוחש . בבסיס המתודה עומדת התבוננות הרואה ומכירה את ה"אני" הסובייקטיבי הייחודי , היחידני הרציף , במתחולל על פלטפורמה גנרית , יחיד המכיר ורואה את עצמו בקהילתו , לומד , מעריך ומבקר את התחוללותו ביתר שלווה בכל עת . שקיקה לאיכות השיח בפתיחת החיבור הזה ציינתי שהיגל ראה שההיסטוריוסופיה של הפילוסופיה הינה התרחשות דינמית , התהוות , הדומה במידה רבה , על פי דמיוני , לבישולו של מרק בשר ורוח . ובכן , אפשר להכניס למרק הפילוסופי המתבשל גם את החתיכות השונות של תפוחי הדעת הפילוסופיים של הנאורות , יחד עם הפלפל והמלח של ניטשה , קולקובסקי והמשך ההיסטוריוסופי של ראסל , פוקו , סארטר ורבים אחרים . להפוך , לסובב ולבשל את מושגי החירות והחופש , לתבלם ולערבבם עד שיהפכו לכותרות של מותגי חירות וחופש המכירים את סיר החיים ותחתיותיו ; עד כדי התרחשות שיח של ניצול לגיטימי אתי , בידול , התעלמות , הסתגרות ושתיקה ; דהיינו , ניצול הפועל במסגרת הקודים החברתיים ההומניים , הדמוקרטיים , הפתוחים לשיח בקודקס של השפה המוסכמת . ניצול ההזדמנויות פועל כיחס מכונן חברה המקבלת ומפנימה את האיכות האתית
|
|