5. הכרה כפנומנולוגיה משתנה

עמוד:295

כאמת מוחלטת וצריבתו במארג הסמנים הגנטיים , מקל על האנוש לתפוס את המציאות על פי עקרון הסיבתיות . בתפיסה הזו ההווה הוא רק תחנת מעבר בדרך אל עתיד "טוב" יותר . היחיד החי רץ , מותש ומשועבד , לאורכה של הדרך הזאת עם הבזקי מנוחות קצרות . עקרון הסיבתיות מנכיח ומקבע את המסך המעוור , ויותר מכך , משליך את השלמות , הממשות והאמת אל מעבר לממשות ההווה , אל עבר הנצח הקבוע , האינסוף האידיאי , מעבר להתרחשות ההווה הפועמת בחיי האדם ביומיום . מתוך התבוננות על המציאות של התחוללות חיינו , כולנו נוכחים לדעת עד כמה אנו שבריריים , רגישים וזעירים במרחב הרוחש . ה"אני" הסובייקטיבי יחידני מתחולל על פלטפורמה גנרית נמשכת , ההולכת ונבנית מחדש בכל רגע ורגע של משך חיים . ועדיין היא זעירה כרוח על פני הארץ , בהווייתה כתודעה הווה , כחיית תקשורת סייבר קינטית , הרוחשת ופורצת דרך הסדקים במשך הזמן . ראיית המציאות כמרחב פועל של משמעויות פועלות מאפשרת לנו להבין כיצד הפלטפורמה הגנרית , בשלובה עם ניסיונה המצטבר , מחוללת בחיינו הקונקרטיים היומיומיים , הסופיים , תכליות רבות ומשתנות . אנו עסוקים עד בלי די בפעילויות שימור , תחזוקה , אחזקה , השבחה , אימון , תקשורת שפה , לימוד ואחרות , וכל זאת מתרחש על מנת לאזן את אנרגיית החיות של היחיד בהתאם למצבו במרחב , ללא הכרתו המודעת ועל אף הכרתו המודעת . התבוננות במרחב כמשך התרחשויות ייחודיות אין ספור , אינסופיות , וביניהן ייחודיות אנוש חיות , כל אחד ומשך חייו כמסע אחד יחיד בזמן , התבוננות זו משנה את תפיסת עצמנו כזהה ואחר , כפנים לזולת , בקהילה ובסביבה . מתרחשים חיים הממתנים את הפער הקיים ואת המעבר בין ה"אני" לאחר , בין פנים לאחר , התרחשות שיח של ייחוד ואיחוד בריבוי . תופעה זו משפרת את איכות ומשך שלוותם ואושרם של היחיד והקהילה בסביבתם המשותפת , מתוך אותם קודים אתיים בסיסיים , כפי שפורטו לעיל .

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר