5. הכרה כפנומנולוגיה משתנה

עמוד:293

צילומי מצב , המסודרים בסדר קטגורי לוגי רציף בזמן החללי , עם עבר , הווה ועתיד , עם פשר המציאות המורכבת מאונטולוגיה פיזיולוגית השלובה בתיאולוגיה בעלת לוגוס מכונן ; אל , אלוהים , יסוד היסודות , מקור , עצם , מחשבה של המחשבה ( אריסטו , ( אלוהות אימננטית ( סטואה , שפינתה ורבים אחרים . ( היא רואה מציאות אונטולוגיה הפועלת באנוש באיכות תפיסת מציאותו עד כדי העמדת האלוהים עצמו לדין ומשפט על מעשיהם האיומים של בני אדם . בעוד האנושות עצמה , בהיותה פועלת במרחב אפשרי , במציאות אפשרית ולא הכרחית מלכתחילה , היא היא המבצעת את מעשי הזוועה בפועל , מעשי רצח ושמד של החי והטבע החי , של היש האונטולוגי . בתפיסה זו האנושות מאפשרת לרשע לשוט כמידי יום על פני המים , לעלות על הגשר , להצביע על הבית ולפקוד על כל ה"אחרים" לצאת בטור מסודר , זה אחר זה , ולצעוד לגיא המוות . זה נתפס באותה העת כ"בסדר , " עדיין יש סדר , וזה הולם את הטבע הסובב , שחפים , יונים ועורבים החגים מעל לתעלת המים במרחב הרוחש משמעויות פועלות . מארג המשמעויות הרוחש אינו בהכרח נובע ממעבר דרך שכל עליון מושכל , שקבע ( מראש ) וקובע את הדינמיות של התופעה אלא להיפך , כבר בתופעה עצמה קיימת אפשרות להתפתחות יוצרת הנמשכת והולכת ומשתנה . הרצח והסבל אינם מעשה אלוה או שכל עליון מושכל , אלא מצבם האתי של יחידי הקהילה במרחבם ובזמנם , כאשר המשמעות הפועלת היא שבני אדם טובחים זה בזה בעיוורון . וכך , למשל , שמעתי כי כאשר נשאל אותו רב יהודי אורתודוכסי , חרדי , הרב שך , איך הוא מסביר את פשר השואה , ענה הרב שכל מה שהוא יודע זה שהוא היה הקורבן בה ולא הרוצח , וטוב שלא להיפך . אלו מראות של בדיעבד , מראות של סובב למסובב , של רוצחים וקורבנות אשמים וזכאים במשך המערבל את ה"טוב" עם ה"רע" עם אבק זיכרון עבר הנטחן בהידוק ההווה , האוסף אל תוכו כנסתר והולך את הנשפך , הנמשח כגשם של משמעויות פועלות .

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר