|
|
עמוד:292
על שלווה , אלוהות ואושר ההכרה האנושית עצמה היא פנומנולוגיה המשתנה ומשנה לאורך המשך הטבעי בהתרחשותה . לכן , שינוי בתפיסת המציאות , שינוי בתודעה האנושית , הוא לא רק אפשרי הוא ודאי אל מול ובתוך המרחב הרוחש ; ואיכות השינוי אפשר שתהיה מצמצמת או מרחיבה , הכל בהתאם להתרחשותם ומצבם של היחיד והקהילה במרחב . לימוד היחיד והקהילה להתבונן במציאות כמרחב של משמעויות פועלות יאפשר ליחיד להכיר גם את התרחשותו הוא , את ייחודו בקהילתו וסביבתו , ימתן את צרכנותו וה"צרכנות" הכללית לחיים ערכיים "טובים יותר , " וימתן את הכוחות ה"חזקים . " אנו רואים כיצד בימינו אחדים מגדולי העשירים בעולם , על אף שהם ממשיכים לגרוס ולדרוס , מבינים ויודעים מניסיון חייהם שצבירת ההון הזאת היא חסרת ערך ממשי במשך שלוותם ואושרם , והם מחזירים חלק גדול ביותר מרווחיהם , מעושרם , לחברה . עם זאת , בהרבה מקרים המשמעות הפועלת של ה"תרומה החוזרת" מקבעת לגיטימציה לדרך שבה הם עשו ועושים את הונם . הפער הזה קיים בתודעה החברתית , ומשמעותו הפועלת מחזקת את התפיסה ההיררכיה בחברה , הן לגבי "כוח" הן לגבי איכות . "תרומות" מסוג זה משמרות את הפערים , משמרות ומקבעות את היחסים במרחב . לתפיסתי , החברה אחראית לעזור ולתמוך בחלשיה , ולא הסתמכות על " נדיבות ליבם" של עשירי החברה . לכן , כאשר התרומה נעשית מחירות הבחירה אל מול האפשרויות המוגבלות והקונקרטיות לעזרה , אזי ראוי לתרום ולעזור ולסייע ישירות ובפועל . כל בן אנוש מכיר ויודע ששלווה אושר היא מצב קיומי התרחשותי נדיר , חמקן , בעל משך מוגבל . קשה ביותר לחוות חיים של כבוד ואושר בסביבה וחברה היררכיות , עיוורות ספוגות חרדות , פחדים כאב , סבל ואובדן . יותר מכך , ההכרה האנושית , בהיותה תופסת את המציאות עלפי עקרון הסיבתיות והשלמות , רואה את המציאות כאוסף של תמונות ,
|
|