|
|
עמוד:265
התשוקה היא סוג של תקווה לטוב איכותי יותר . אותה תקווה או תשוקה , היא פעילות אונטולוגיה רגשית חושנית הכרתית הרוחשת במרחב האינסוף , חלק פועל באנרגיית החיות . המערך הגנרי , הפלטפורמה הגנרית למערכות חיות על מחולליה , מסתנכרנת מול המרחב הפועל באופן של רהנורמליזציה של משמעויות לפעולות . לכן , התשוקה כמו רצון או תקווה - היא רצייה המבעבעת חיים , היא מעלה מוסיפה באנרגיית החיות המושכת ומחיה את ה"יש" האונטולוגי בהתרחשות האינסופית , לעומת מצבו המוחלש , המואט , הסופני , הנמשך אל האנטרופיה , אל הכיליון והרפיון ; והמתח הזה בין השניים משתתף גם הוא בתופעת משך ההוויה . המפתח להחמרה , לרהנורמליזציה בין משמעות לפעולה , הוא קסם , הוא הסוד הנסתר שמהווה את המציאות הרוחשת . התמרת מושג גנרי כמו צורה לצורה קונקרטית של אצבע ידי הימנית מרגע מצת חיותי עד לרגע זה , הינה התחוללות משותפת של תנועה , חומריות , יכולות , שכל , כושר בריאות , תקשורת , זיכרון ושאר המחוללים , בעוד מחולל צורניות שומר על המתווה , על חיותה , גדילתה והתאמתה של אצבע ידי למצבי ההולם , עכשיו , ליד התעלה . המדע עדיין נשען על מספר חוקים בסיסי בפיזיקה העוסקים ביחסי כוחות , כמויות ( מסה , אנרגיה , כבידה , ( ולא באיכות ובתוכן ההתרחשות הפנימית של התופעה . תהליך ההתמרה , הרהנורמליזציה של מושגי קיום התופעות הוא הקסם המאפשר לבניינים לעמוד , למשך המים לנוע ולהוביל , מאפשר למפתח אחד לנעול את מנעול האופניים , ולמפתח אחר לפתוח את דלת הבית . התרחשות המציאות האונטולוגיה במרחב חי ונושם דרך התמרה של משמעויות לפעולות , היא זו שגם מחוללת את המסך , את הבלתי נראה , בתוך התרחשותם של אינסוף "ישים" אונטולוגיים , חומר אנרגיה . המרחב מאפשר את היותו של קוגיטו חלק מהמציאות האונטולוגיה במרחב עצמו . אלו מאתנו הרואים את המציאות דרך עקרון הסיבתיות , יכולים להתדיין ארוכות בשאלה "מה קדם למה ; " בעוד שלתפיסתי ,
|
|