|
|
עמוד:263
לוינס נוגע לא נוגע במרחב , כפי שהובהר לא אחת בחיבור זה . הוא אומר : " אין זאת כי הפנים מקבלות משמעות ביחס 1 ההדגשה במקורן למשהו . הפנים ממשמעות בזכות עצמן , משמעותן קודמת V Sinngebung [ מתן משמעותן . התנהגות משמעותית מופיעה כבר לאורן , הן שופכות את האור שבו נראה האור . " בהמשך הוא אומר : "אפשר לומר זאת גם אחרת : החיצוניות מגדירה את היש כיש , והמשמעות של הפנים נובעת מחפיפה מהותית בין היש למסמן . המשמעות אינה מתווספת ליש . למשמע אין פירושו להציג את עצמו כסימן , אלא להביע את עצמו . " לוינס רואה את הקשר משמעות ויחס ובין פנים לאחר , אך איננו רואה את המרחב האימננטי למשמעויות פועלות . במקום אחר הוא אומר , שההיות בבחינת היות הוא עבורנו מונאדה , סוג של נעלם , בדומה לתפיסתו של לייבניץ . "תורת המחוללים , " לעומת זאת , רואה את ה"אני" היחידני הרציף כנפש גוף המתחוללת במציאות האונטולוגיה ; האחר כולל בתוכו חלק גדול של הזהה , הן כחלק מכוליותו הפתוחה של היחיד עצמו , הן בהתייחסות שביני ובין האחר , כפי שפורט לעיל . על פי תפיסתי , n Sinngebung הינה פעולה נבחרת מקשת אפשרויות פעולה הקיימות ביחס , במשמעות הפועלת עצמה . אופן זה של מתן משמעות על ידי תודעה מודעת , הינו מוגבל באיכותו . מאחר שהיחיד עצמו פועל בתוך המציאות באמצעות התמרת משמעויות יחסים לפעילויות , באמצעות כלל מחולליו ולא רק באמצעות הכרתו המודעת . התודעה , ההכרה המודעת שלנו , רואה , חווה , משמעויות יחסים ומתרגמת אותן לפעילות , אך ברוב המקרים התודעה לא רואה את היחסים , אלא את הסברי הסיבות והמהלכים כפי שהם נתפסים אצלה על פי עקרון הסיבתיות , אל מול מארג הזיכרון ההקשרי המעודכן והסובייקטיבי . לכן , מירב פעילויותיו של היחיד מוגדרות כאינטואיטיביות ספונטניות גם כאשר הוא בהכרה מודעת , 201 שם , עמי . 218 202 שם , עמי . 219
|
|