|
|
עמוד:243
( 48 ) דקארט בתפיסתו את המציאות דרך עקרון הסיבתיות והשלמות , ראה אותה משלבת בתוכה , בהתרחשותה , את השלם והחסר . היחיד , האינדיבידום , אינו שלם , אך הוא בעל יכולת לעלות בסולם אושרו , תוך כדי התנסויות , לימוד והתבוננות בחקר וביקורת התופעה כאמיתית או כלא אמיתית , בהתאם לתפיסתו את המציאות . אותו עקרון של השלמות המוחלטת מחובר וקשור לעקרון של אי שלמות , בשאלה מהי שלמות ? "המשנה הסדורה : ארץ תקווה" קוראת לראייה והכרה של היחיד באי שלמות , והכרה זו מאפשרת הבניה של מארגי אתיקה ומוסר אישיים וקהילתיים תוך הכרה במגבלות יכולותיו , במצבו של האדם במרחב . הכרה זו היא חלק מהתרחשותה של הכוליות האנושית הפתוחה , הדינמית , על מארג זכרונותיה הסובייקטיביים קונקרטיים . הכרה ההווה את ייחודיותו כמשך רצף של "אני" עם היסטוריה , זהות קונקרטית , תוך כדי תנועה שינוי , בעלת אפשרויות הסתגלותיות במרחב הרוחש , ההכרה באי השלמות במובן של אי אינסופיות , מוגבלות אל מול הטבע הטובע , סופיות משך החיים האישיים כוודאית . הסופיות עצמה מכוננת את המשך ההרמוני המשתנה ומשנה את המציאות האונטולוגיה , את הממשות ; סופיות המסע האחד , היחיד בזמן , של כל "יש" אונטולוגי אל מול האינסופיות של הייחוד ואיחוד בריבוי בהתרחשות ; סופיות תכליותיו של היחיד החי . אותו "אני" בעל רצף משך יחידני , אותה זהות בעלת משך מוגבל בהתרחשותה היחידנית הקונקרטית , ככל "יש" במציאות האונטולוגיה . הפער הזה בין המשך ההתרחשות להפסקה המוחלטת , לסיום והיעלמות , ובין סופיות המשך האישי קונקרטי , בין סוף החיים לאינסופיותם , החיכוך הזה , ההתהוללות המשותפת הזו , היא זו הנותנת לסופי , למוחלט , 189 שם , משנה כללית ( אישית , ( פרק 11 ( ו איה הכרה ) שלב . 1 הכרה באי השלמות ( מוסר , ( עמ' . 24
|
|