|
|
עמוד:229
והאחר ( הסובייקטיבי ) של השני . במלחמה מתרחש המפגש בין האחר שבי לאחר שבאחר ללא הזהה הגנרי המשותף , ללא האנושיות הזהה , האובייקטיבית , הגנרית ; בעוד שבמצב רגיל היחיד הינו חלק מקהילה רוחשת שיח , מפגש בין פנים לאחר , בין ה"אני" הרציף והנמשך לבין האחר , הזהה והאחר . הסובייקטיבי שבי , ה"אני , " חווה את הכוליות הפתוחה שלו , הפרוצה לאינסוף , ללא גבול , דרך האחר ומעבר לאחר בהתגלות ההתרחשות במרחב . לועס נוגע במרחב האימננטי הרוחש משמעויות פועלות , אותו מרחב המאפנן , המאפשר את הוויית החיות של היחיד . באותו מרחב אשר בו רוחש היחיד , רוחשים גם חלקיו הפנימיים , יחידות חיות רבות למינן ולסוגן , המתקשרות בהרמוניה במציאות משתנה . לוינס חש את המרחב , נוגע בו והוא אומר : "כדי שהיחסים בין יצורים נפרדים יתאפשרו , על הצדדים המרובים להיות אם כן עצמאיים חלקית ומצויים ביחסים חלקית , או אז מתקבע במחשבה מושג החירות הסופית . " ושוב צלצולי פעמונים . לתפיסתי כאמור לעיל , החירות הטהורה היא האפשרות לבחירה בין פעולות . המרחב מכיל אינסוף משמעויות פועלות , וכל משמעות מכילה לפחות פעולה אפשרית אחת הקשורה בה . 175 לפיכך , המרחב הוא אינסוף פעילויות אפשריות , המאפיינות את המציאות כאפשרית ולא הכרחית . עקרון השינוי ( יסוד הסופיות ) והחירות ( חירות הבחירה ) הינם עקרונות מנחים בהתרחשות המציאות האונטולוגיה במרחב , ובייחוד בפעילותה של הפלטפורמה הגנרית למערכות חיות . החירות מובנת כבר בתוך התרחשות כוליותו הפתוחה והמשתנה של היחיד , תוך כדי היותו חלק פועל במרחב הרוחש , חלק מהמרחב הרוחש , התרחשות 174 שם , עמ' . 183 175 י . עתי , תורת המחוללים , תל אביב-יפו , , 2011 אקסיומה , 2 עמי . 19
|
|