|
|
עמוד:152
חירות : הזהרה ועם כל זאת , כל אשר קיים רוחש כרגע , עכשיו . ואני בתוך הביאור , לפני הביאור הנפרש , מפלס את הדרך להיווצרותה והתחוללותה של תורת מידות ומוסר בתוך המרחב האימננטי למשמעויות פועלות , כתופעה היגליאנית המתהווה באופן מוחלט במרחב ; תורת מידות המכילה עקרונות של אחריות מרצון , מקבלה , מחירות הבחירה , מאפשרות הבחירה , הבחירה בוויתור . "אני" מוותר מתוך ראייה וידיעה השיתוף , ייחוד ואיחוד בריבוי . הזהה עם האחר , פנים עם זולת , השיתוף בין הכוליות הפתוחה לאינסוף . האם ספקולנט יסכים לוותר על רווחיו מתמלוגי גז בסך מאות מיליונים לטובת סולידריות חברתית ? האם התאגיד , בעלי המניות , בעלי השליטה יוותרו על שליטתם לטובת הקהילה והחברה ? אין זאת התפיסה המקובלת בתקופתנו . עקרונות ותיאוריות כלכליות ליברליות ופוסט ליברליות אוחזות עדיין בעקרונות פראיים של שוק חופשי , תחת הגדרת ה"חירות" כשחרור ללא מעצורים , עד כדי הפרטות אגרסיביות של מערכות חברתיות חיוניות ובסיסיות , כמו בריאות , סיעוד , חינוך , דיור , תרבות , ביטחון , כליאה , שיטור ואחרים . השיתוף הנדרש בחלוקה ערכית שוויונית של אוצר הקהילה הוא הוא יסוד הקהילה . נראה כי הדרך לשינוי בתפיסה החברתית קהילתית ארוכה , אך בהיות המציאות אפשרית ולא הכרחית אזי גם השינוי יכול להתרחש בפועל ; שינוי בקבלה ובשיח עם האחר , קבלת המציאות כאפשרית ולא הכרחית , בהיותה רוחשת במרחב . השקיקה לשיתוף האתיקה נובעת מהסובייקטיביות המתחוללת ביחיד בקהילתו . כל אחד הוא סובייקט אחר , כל אחר שונה , כל אחד נושא את מצבור זכרונותיו ,
|
|