|
|
עמוד:142
אשר בה משמעויות , יחסים ( נסמנים מושגיים גנריים , ( מותמרים לפעילויות קונקרטיות באופן של רהנורמליזציה , תהליך שעדיין לא זוהה באופן אמפירי מדעי . למעשה , זוהי גם קריאה למדע להתבונן אחרת בהתרחשות המציאות האונטולוגיה , להתבונן מעבר לעקרון הסיבתיות . כפי שהסברתי בתחילת ביאורי , אני משוחרר מכל הוכחה אמפירית בעניין , דווקא בהיותי מתבונן פילוסופית על המציאות , ומתוך התבוננות זו עלתה ונבנתה הגיאומטריה שהגיתי ב"תורת המחוללים , " המבארת ומראה את ההכרחיות של היות משמעות יחס מסוג שהוא , קשור לפעולה קונקרטית במציאות האונטולוגיה . זהו מרחב שבו המציאות האונטולוגיה מתרחשת על פי עקרונות חירות ( בחירה ) ושינוי ( יסוד הסופיות , ( המאפשרים את התרחשות והתחוללות הבחירה בפעולה קונקרטית סובייקטיבית , תוך הרמוניה מלאה עם הטבע הטובע בהוויה . לשפינוזה ידידי , הרואה את האלוהות כאימננטית , אומר שאני מבחין בשני תארים לעצם האחד במרחב האימננטי האינסופי למשמעויות פועלות . הראשון הוא תואר יסוד השינוי ( יסוד הסופיות , ( שינויי משמעויות ; והשני הוא תואר יסוד החירות , חירות הבחירה בין פעולות אפשריות . השילוב בין תוארי השינוי והחירות מאפשר את המציאות האונטולוגיה כ"יש" ממשי , ייחודי וסופי . המרחב הוא התרחשות תופעות של ייחוד ואיחוד בריבוי . זהו יופיו האדיר של הטבע , המאפשר את קיום הייחודיות הסובייקטיבית , כקונקרטית וסופית במרחב משותף , משנה ומשתנה . T T ובתוך המרחב מתחולל ה"אני" היחידני , הנשגב והנפלא הזה , בן אנוש , הרואה , חושב ומדבר לתוך רשם קול דיגיטלי , מהלך על מדרכת אבן עתיקה לצד תעלה , לאורך דרך משך המים באמסטרדם . ושוב צלצולים של פעמוני תפילה מנכיחים את עצמם בעושים ושומעים .
|
|