|
|
עמוד:139
. 1 מציאות אפשרית שאינה הכרחית ( 37 ) תיאולוגיה ותפיסת מציאות הבנת מבנה הפלטפורמה ואופן חיותה ופעילותה חשובה להבנת התרחשותו של השיח , של התהוותם של יחסים ומעגלים אתיים , לא רק בין היחיד לעצמו , אלא גם להבנת התרחשותם בפועל של מרחבים אתיים דינמיים של שיח , המכילים דפוסי התנהגות ותכונות אופי על כל משמעויותיהם , בין האדם לזולתו , בין הפנים לאחר , בין הזהה לזהה האחר . בן האנוש הוא בעל טבע חברתי , כפי שראה אריסטו , מין מהחי החברתי קהילתי ההווה ורוחש חוויות סובייקטיביות מ"טוב" ועד "רע" בעצמו ובקהילתו , בהתאם למצבם במרחב ובזמן . החכמים הקדמונים וכוהני הדתות אימצו למעשה מערכות ומסגרות מוסריות תוך השלכתם ( מלשון השלך ) מ"למעלה למטה ; " הם החילו את התיאולוגיה על תפיסת המציאות האונטולוגיה . לתפיסתם , הדואליות היא הנותנת פשר למציאות . הם מאמינים בקיומה של מערכת מוסר טרום אנושית , מעבר למציאות , מכוננת ומחוללת סוג של תפיסת מציאות בעלת תכלית . מסגרות האתיקה והמוסר הקיימות הינן קטגוריות התנהגותיות וציוויים חברתיים , המאפשרים לאנושות לחיות חלק ג פנומנולוגיה של ההכרה - תפיסת מציאות סובייקטי בי ת ( 44-37 )
|
|