|
|
עמוד:132
ובהיסטוריוסופיה פילוסופיות , בדיאלקטיקה הפילוסופית כמראות התרחשות בהווייתה , חש באפיפניה מעבר לפנים , מעבר לאחר , רואה את קיומם הרוחש של יחסים , משמעויות פועלות , בהקשרים רבים לתופעות במציאות ; אך עדיין תופס את המציאות באופן דואלי דרך עקרון הסיבתיות והשלמות . לכן תפיסת האחריות של היחיד , לשיטתו , מכוונת לאותה "שלמות , " בדרישתו . "כולנו אחראים לכולם , ואני יותר מכולם . " כלומר , לוינס "מכפיף" בעדינות וברגישות את האונטולוגיה לתיאולוגיה והתנועה הזאת גורמת לו לחוסר ראייה צלולה יותר של המציאות הרוחשת , ובכך לחוסר ראיית המרחב האימננטי או עקרון המשמעויות הפועלות . לוינס משאיר את ההפרדה בין הכוליות היחידנית ובין האינסוף . הכוליות , לתפיסתו , בעודה שומרת על ייחודה , עדיין רואה את האינסוף , עדיין מקבלת את האינסוף . מקבלת , משום שאין היא יכולה אחרת אלא לקבל . לתפיסתי אידיאת האינסוף איננה חיצונית ליחיד , היא חלק רוחש גם באדם בהיותו הוויה בהתהוות , מתרחש ומשתנה כיישות יחידנית בקהילה ובסביבה קונקרטית . האנוש החי מכיל , משפיע , מקבל וטובע באותה העת באינסוף . ה"אני" הוא ייחוד ואיחוד בריבוי הפועל במרחב האימננטי האינסופי , והמניפיסטציה שלו מתרחשת בגוף נפש יחידנית . אין הבדל בין גוף לנפש בתפיסת המציאות לפי "תורת המחוללים . " התרחשותו , התחוללותו של היחיד היא במציאות האונטולוגיה , וזהו ייחוד יופיו הקסום במציאות הרוחשת במרחב המשמעויות הפועלות . היופי מתפרץ כמזרקה של אנרגיית חיות , המתרחשת וחוזרת ומתרחשת בתוך המציאות , אנרגיית חיות שאיננה נראית , אך פועלת ומשנה , בונה בתים , מציירת ציורים , מתקשרת , מחוללת שיח , מתגלגלת מצחוק , 114 עמנואל לוינס , אתיקה והאינסופי , שיחות עם פיליפ נמו ( תרגום.- א . מאיר וש . ראם , ( ירושלים , , 1982 עמ' . 93
|
|