|
|
עמוד:124
הפנמה והכרה בייחודיות הסובייקטיבית שלו . לא להיות כבר משהו אחר , רק להיות אני . זאת נקודת ההתחלה . חשוב מאוד , כבר בשנים הראשונות של הילוד , לחנכו לטיפוח וקבלת ייחודיותו , לא באופן נרקיסיסטי אלא באופן של מקבל עצמו ואחראי לעצמו , עם מעלותיו וחסרונותיו , במצבו , תוך כדי פעילות לשנות את התכונות המרעות לו ולסביבתו . כל זאת , תוך לימוד ההתרחשות של התופעות במרחב בייחוד ואיחוד בריבוי , ככוליות פתוחה , כפנים עם אחר . לימוד נמשך של עצמו עם המרחב הרוחש מאפשר לאדם לחיות את משך חייו יותר שליו , שמח , יוצר ותורם לו ולסביבתו . קהילתו בכללותה תהיה שמחה יותר , פחות חרדה ונפחדת , כך שיחידיה יחיו בכוליותם הפתוחה וההולמת , רוחשים במרחב האינסוף . הכוליות הסובייקטיבית הזו פתוחה , פרוצה , רגישה , דינמית ; היא לא טוטאלית , היא פשרנית . מטבעה היא פשרנית , ולו רק בגלל ההומיאוסטסיס באנרגיית החיות , אשר ההכרה הטהורה היא היא השומרת עליה עלינו בפועל , בכל מצבי ההכרה , מודעים ושאינם מודעים . ( 36 ) להיות אני , לא משהו אחר . להיות אני לא במובן הנרקיסיסטי , האגואיסטי פרוידיאני , הלאקניאני יונגיאי , או הפסיכולוגיסטי ( פסיכיזם ) לסוגיו , המפרידים המפרקים אותי לגוף חומר ולנפש רוח , אלא להיות אני נפש גוף יחידנית , אני ההווה במשך חיי , הרוחש ומתחולל במרחב . להיות אני אל מול האחר , פנים מול אחר , תוך כדי שמירת הרצף של ייחודיות כוליותי הפתוחה במרחב . נכון שבמציאות היומיומית מבצבץ זה המכונה "אגואיזם , " אותו מארג של אנרגיית חיות המפעיל במהירות הבזק את מנגנוני ההגנה הרגשיים התנהגותיים של ה"אני" הסובייקטיבי , הגורמים לסגירה ואטימה מבוקרת של עצם עצמו במרחב הרוחש . תופעה זו מחוללת התכווצות וניכוס של החוץ פנימה , של האחר אל הזהה , אל הנואסיס , ( noesis )
|
|