|
|
עמוד:95
ושילוביהם . במציאות האונטולוגיה מתרחשות תופעות של מאתים ומסגרות אתיים שונים , פעמים מנוגדים , המתנגשים ונסדקים , בעלי קטגוריות אתיות טובות ורעות , המתאפיינות בהתנהגותם בפועל של יחידי הקהילה והקהילה בכללותה , על פי התרחשות התופעות ובהתאם לתפיסתם את עצמם במרחב ובזמן . אתיקה היא התרחשות אונטולוגיה של ייחוד ואיחוד בריבוי . המרחב מכיל משמעויות המובלות בנסמנים מושגיים גנריים לפעילויות המרחיבות ( מעלות ) או מצמצמות ( מורידות ) באנרגיית החיות , כאמור לעיל , ומהוות את התשתית ההההוותית התרחשותית של מארג אתי משתנה בהתאם לנסיבות . אמנם בהתבוננות שטחית נראה המרחב האימננטי בהתרחשותו דומה לאידיאה הלוגוס של פילון האלכסנדרוני , שגזר את הקוסמוס מהלוגוס האידיאי הנמשך מחסד אלוהים , גזירה "מלמעלה" ל"מטה" המהווה תפיסת מציאות היררכית , דואלית , הנשענת על עקרון הסיבתיות והשלמות . אך עלפי תפיסתי את המציאות , לפי עקרון המשמעויות הפועלות , המציאות מאפשרת בחירה בין פעילויות שונות . היא אפשרית ולא הכרחית . עקרון החירות הוא אפשרות הבחירה בין קשת פעולות אפשריות . זהו עקרון קבוע ויסודי בהתהוללות התופעות במרחב כולו , בהיות המשמעויות יחסים מושגיים גנריים המאפשרים קשת של פעולות אפשריות . זוהי החירות המכוננת את יופי הבריאה , היא זו המאפשרת את הייחוד והאיחוד בריבוי , את הייחודיות הקונקרטית סובייקטיבית הנצחית בהוויה הרוחשת . היא המעניקה את הגוונים והצבעים , את האחר לזהה וההפך , היא השולבת את הוויית החיים בפועל . החירות מאפשרת את ההתאגדות האתית בהתאם לבחירה מוסכמת של יחידי הקהילה למארג אתי משותף ואובייקטיבי המשתנה בהתאם לנסיבות . בכך תפיסתי את המציאות שונה ביסודה ובאופן רדיקלי מתפיסת המציאות של אפלטון , אריסטו , פילון , פלוטינוס , שפינוזה , קאנט , לוינס ואחרים , טובים וחכמים עד ימינו , הנשענים על עקרון הסיבתיות בתפיסת התרחשות התופעות ; נשענים בתפיסת מציאותם גם על לוגוס , המואנש בהכרתם המאורגנת והסדורה , המכניסטית דטרמיניסטית במהותה .
|
|