|
|
עמוד:84
אינסופי של משמעויות פועלות אינה מפחיתה בהוא זה מיופיין הטבעי של האמנות , השירה , החזון והתקווה . מתוך המציאות הרוחשת , מתוך ה"יש" הנאבק , מתוך מציאות אונטולוגיה משתנה , מתוך משך זמניות סופיות ה"יש , " פורץ לו היופי הטהור , הוד סימפוניית בריאה מתרחשת , רוחשת , הווה ומתחדשת . אל התרחשות התופעות ( תנועה ) מתפרצים להם מראות חיים ( צורה , ( קולות , ריחות וטעמים , פריחה וקמילה , שזורים בהבזקי אפיפניות בלתי פוסקים ; מתרחשת שפה , מתגלגל לו ריקוד , שיח בין אישה לאיש , בין איש לרעהו , לפעמים זה מחול החרבות של כאב העיוורון , ולפעמים נפתחים שערי אור התקווה עם רגשות וחושים פועלי חיים , זכרונות , אהבה . אצבע ידי היא / משך אל שיח / לבי אתך עמנו אל / הרוח והמים / ברוך אל ( מתוך "משלי חצר הנזיר עם כיפה זהובה ( 78 , " והנה צף ומפלס לו דרך בגרוני טעם קצפת מתוקה , מלווה בריח עוגת תפוחים אמסטרדמית חמה .
|
|