|
|
עמוד:11
על מרכיביהם הטקסטואליים הגלויים והסמויים , לנסות להבינם במלוא דיוקם . הדבר היה כרוך — גם זאת משלב מוקדם — לא רק בקריאה חוזרת ונשנית בסיפורים אלא גם בניסיונות ראשוניים , נאיביים , של בדיקה טקסטולוגית , חיטוט במהדורות המוקדמות , בנוסחי הסיפורים כפי שהתפרסמו בכתבי העת הישנים , אפילו במאמצים להגיע אל כתבי היד עצמם ( שנמסרו מידי מנחם גנסין ובנותיו להשגחתו של ישראל זמורה , ( להחזיקם בידי , לקרוא את הדברים כפי שנכתבו במשיכת הקולמוס האלגנטית כל כך של הסופר עצמו . בתוך כך התחלתי לרשום לפני גם את ה'מילוך של העברית הגנסינית , שהשתמשתי בו במדור הפירושים של מהדורת , 1982 ולהביא לפני בקיאים מופלגים בספרות ובעיקר בשירה הרוסית של המאה התשע עשרה ( כגון תמר דולז'נסקי , אשר יוכבד בת מרים , 'גנסיניסטית' מתמכרת אף היא , וידעה אותי אליה ) שורות מסיפורי גנסין , שנראו לי — לא אדע מדוע — ציטטות , אף כי רובן לא סומנו במרכאות של ציטוט ; ואכן , נתגלו לי בצורה זו מקורותיהן של אותן שורות , אשר רובן ככולן היו באמת ציטטות או רמיזות . מאמרי הראשונים על גנסין החלו להופיע ב , 1963 כשכבר היו מאחורי כמה שנות פרסום של מאמרי ביקורת ואפילו ספר ביקורת ראשון משלי כבר ראה אור ' ) חיים הזז ;( 1959 , ' וה'איחור' הזה לא בא משום שלא הייתי צמוד לסיפורי גנסין שנים רבות לפני כן , אלא משום החשש מפני ה'פריצה' כמבקר וכפרשן אל תוך המרחב ה'קטך אך הקסום והמיירא של יצירה , התובעת מפרשניה כוחות בלתי רגילים ואף כאילו מחייבת אותם במה שתיארתי כמה שנים לאחר מכן , בהקדמה לספרי 'כיוון אורות' , ( 1979 ) שבו רוכזו מאמרי המוקדמים על גנסין , כ'הבטה מרוכזת [ ... ] בלבו המבהיק , המסנוור , של הגביש הזה , הדחוס והיקר שבגבישי הספרות העברית החדשה . ' אולם במהלך השנים הראשונות של 'התאקלמותי' בנופה של הביקורת העברית , במחצית השנייה של שנות החמישים ובראשית שנות השישים , התברר לי כי אם בכלל יש טעם בנוכחותי בנוף זה , עליו להתגלות — ובהקדם — במעשה פרשני , שיסייע בידי בני זמני לחדש את הקשרים ה'נכונים' עם מורשת הפרוזה הגנסינית . כך ניגשתי , ירא ונרהב כאחד , ב , 1963 במלאות חמישים שנה למותו של גנסין , לפרסום סדרת המאמרים 'גנסין אחרי חמישים שנה , ' שבה התחילה עשייתי ה'גנסינית' ברשות הרבים . יש ברצוני להוסיף כאן כמה דברים על המניעים שהפיחו בי את האומץ ואת הכרת הצורך שהיו דרושים לשם העשייה הזאת . מורשת גנסין לא היתה טעונה 'גילוי' במובן הפרימיטיבי שנעשה נהוג אצלנו מיום שהתחילו לגלות כביכול מספרים ומשוררים 'עלומים , ' שלא היו עלומים כלל . את יצירות הסופר לא היה צריך להעלות מן הטמיון . בשלושים ושלוש השנים שחלפו ממותו ועד לשנת תש"ו הופיעו שלוש מהדורות של כתביו , שכל אחת מהן העידה על מסירותם והתלהבותם של מעריצים בני דורות שונים , החל בדורו של גנסין עצמו ( כפי שיוצג על ידי המהדיר הראשון
|
|