|
|
עמוד:11
הסוכה הקטנה של ימי ילדותו ! אל תעשו מעט לו , למען לא יוותר עליכם ויפליא בדרך זו בינו וביניכם' ואל תעשו לו יותר מדי , למען לא ירגיש בזרוע כוחכם או בזרוע כוחו ויפליא בדרך זו בינו וביניכם . בקצרה , ידע האדם רק לאחר זמן , כי יש בני אדם חוץ ממנו , כי יש דבר מה מחוצה לו , יען כי רק ככה יהיה לאדם . והא דם הוא אלוהים , כאשר הוא אדם . ואם אלוהים הוא , אז הוא יפה . ' ' הילד הראשון של היופי האנושי , האלוהי , היא האמנות . בה יחדש האדם האלוהי את כוחותיו ויחזור על עצמו . הוא חפץ להרגיש במהותו והוא מציג לעומתו את יפיו . כה יצר האדם את אלוהיו — . הילד הראשון של היופי האלוהי היא האמנות . כך היה הדבר אצל בני אתונה . ' ' הבת השניה של היופי היא הדת . הדת היא אהבה אל היופי . החכם אוהב אותה עצמה , את הבלתי בעלת תכלית , את המקיפה וכוללת הכל ; העם אוהב את ילדיה , את האלוהים הרבים , הנג לים לו בדמויות שונות . גם ככה היה הדבר אצל בני אתונה . ' ' ובלי אהבה כזאת אל היופי , בלי דת כזאת , כל הנהגה של מדינה היא רק שלד יבש בלי חיים ורוח , וכל מחשבה ומעשה כאילן בלי צמרת , כעמוד אשר אין כותרתו עליו . ' הפילוסופיה והנהגת המדינה , הדת והאמנות , כולן הן ילדי היופי ; אולם היופי הוא יליד החופש , בן הדרור . הוא בן הטבע , טבע העלומים . אין סוף הוא , הוא המרחב אשר אין עוד גבולים לו' המרחב לבלי קצה . שירי הלדרלין הראשונים הם הימנונים : הימנון ליופי , הימ נון לגבורה , להרמוניה , לנוער , למוזה , לחופש , לאנושות ועוד . הצורה הזאת , צורת ההתעוררות וההתלהבות , היא מן המתאי מות לו ביותר' מן ההולמות ביותר את שירתו . יש כאן מצורת ההימנון של שילד , אך לשילר היתד . החרות וההתרוממות שאי פה , אולם להלדרלין היתה שאיפה זו טבעית . היא היתה בטבעו וגם בטבע , כל מה שראה על פי טבעו . הטבע הזה הוא טבע העלומים . הכל פורח ועולה ועובר על גדותיו . הכל שואף הלאה , למעלה למעלה , ואין גדר ואין חיץ . יש רק מכשולים , מפריעים ; אולם גם את המכשולים והמפריעים שמו והניחו כדי להתגבר
|
|