|
|
עמוד:324
החירשים נבע ממצבם בתקופה העתיקה , כשלא נמצאה כל דרך לחנכם ולהקנות להם דעת ברמה סבירה , והם אכן היו מחוסרי יכולת תקשורת בסיסית . חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן . זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ( משנה , ראש השנה ג , ח . ( חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה , החובל בהן חייב , והם שחבלו באחרים פטורין ( משנה , בבא קמא ח , ד . ( חרש שוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו [ אין הם בני דעת ] ( יבמות צט ע"ב . ( בעת החדשה נסללו דרכים לתקשורת עם החירשים אילמים , וכיום אפשר ללמדם לתפקד כשאר האדם בחברה . משכך עלתה שאלת הזכויות שלהם כנגד מעמדם הקדום במצוות התורה ובמשפטיה . התמודדותם של הפוסקים בעת החדשה עם שאלות מעמדו של החירש אינה הדגם הרגיל של התנגשות בין עולם המצוות לעולם של זכויות האדם . בדרך כלל מדובר בשני ערכים בסיסיים , קדומים , אבל במקרה של החירשים משתקפת בעיקר התנגשות בין ההלכה המסורתית , שנקבעה במציאות היסטורית וחברתית אחת , ובין המציאות המתחדשת והשונה ממנה בתכלית . במקרה זה חל שינוי ממשי וניכר לעין כול במצב הדעת של החירש . השינוי במעמד האישה הוא בעיקרו שינוי בתפיסה התרבותית , אבל השינוי במעמד החירש הוא בעיקרו שינוי ביכולות הממשיות שלו לתקשר ולתפקד בחברה . יש פוסקים הסבורים שמעמדו של החירש בהלכה הקלסית הוא מהותי ומגדיר אותו במעמד נחות במדרג הקדושה והמצוות , כמו שקטן , מוכשר ככל שיהיה , עדיין פטור מן המצוות עד שיגיע לגיל מצוות . כנגדם יש הסוברים שמעמדם ההלכתי של החירשים מקורו בעיקר במצבם הממשי , ולכן השינוי הדרסטי שחל ביכולותיהם של החירשים לתפקד מחייב גם שינוי במעמדם ההלכתי . גם אלו הסוברים שמעמדו של החירש כפטור מן המצוות מהותי ונטול הקשר היסטורי ומקומי , עדיין מחויבים להתמודד עם השינוי שחל במצבו החברתי , שכן
|
|