|
|
עמוד:268
במובן מסוים מעשה הפסיקה אינו מקצוע במובן המדעי החמור של המילה , אלא גם אמנות , בשל השילוב של יצירתיותו ואישיותו של הפוסק ביצירת הפסק . הדבר בא לידי ביטוי לא רק בפסק עצמו אלא גם ברטוריקה של הצגת הפסק , בעל פה ובכתב , בעיצוב הספרותי של העמדה ההלכתית המובעת בתשובת הפוסק וכיוצא בזה . כל הנושאים הללו נחקרו בהיקף עצום בתורת המשפט הכללית , ועדיין לא נחקרו מספיק בתחום ההלכה , אבל לא כאן המקום להרחיב בהם . פסקאות אלה אינן אלא מבוא לחלקו העיקרי של שער זה — הפרקים הבאים שבהם יובאו כמה דגמים של הכרעות בפסקי הלכה שבהם יש התנגשות בין ערכי צלם אלוהים ובין ערכי ממלכת כוהנים וגוי קדוש , בין אנושיות לקדושה . בין כללים לשיקול הדעת בהלכות בית הדין והדיינים מרחיב הרמ"א בביאור שיקולי הדעת ודרכי הפעולה של הדיין והפוסק כאשר הוא צריך להכריע במחלוקת של חכמים שקדמוהו : איני מקבל את דעתו של בראון כי מלאכת הפסיקה בספרות ההלכה היא " פורמליסטית" ואינה ערכית . לעניות דעתי יש להבחין בין הפן הרטורי והספרותי , המחייבים להדגיש יותר את השימוש במקורות פורמליים ואת טכניקות הטיפול בהם , על פני הגרעין הערכי , שניתן לזהותו בספרות הפרשנות והשו"ת בהיקפים גדולים בהרבה מכפי שמציע בראון . הדבר נכון אפילו אצל החזון איש , שבעצמו הצהיר על שאין בכוחו של המוסר להכריע בהלכה . לדבריו ההכרעה ההלכתית כביכול נעשית בכלים פורמליים ובלי לאפשר לשיקולי המוסר להתמודד ישירות . דומני שבעניין זה הפריז החזון איש על מידותיו עצמו במסגרת הפולמוס נגד תנועת המוסר . אפשר להצביע על פסקים רבים של החזון איש עצמו בספרות ההלכה שלו המנומקים בשיקולים ערכיים , וכבר עשה זאת בנימין בראון עצמו בעבודת הדוקטור שלו המוזכרת באותו המאמר — החזון איש : הלכה , אמונה וחברה בפסקיו הבולטים בארץ ישראל ( בראון , , ( 2003 ושוב בספרו ( בראון , תשע"א . ( 302 ראו ספרם של דני סטטמן ואבי שגיא , דת ומוסר ( סטטמן ושגיא , ;( 1993 הפרק השלישי בספרו של הרב דניאל שפרבר , נתיבות פסיקה : כלים וגישה לפוסק ההלכה ( שפרבר , תשס"ח , עמ' ;( 164-130 ואצל הרב אליעזר ברקוביץ , ההלכה — כוחה ותפקידה ( ברקוביץ , . ( 1981
|
|