|
|
עמוד:216
עם זאת נמצאנו למדים שגם במערכת הקדושה היחס לגויים אינו רק יחס מבדל , ויש הלכות שנדרשת בהן התייחסות חיובית לגויים וסיוע להם משיקולים של טובת "ממלכת הכוהנים . " חשש איבה הנימוק " משום איבה , " האוסר לנקוט כלפי הגויים פעולות שיביאו לידי התעוררות שנאה כלפי ישראל , מנטרל את הרצון לנקוט כלפי הגויים סנקציות על שהפרו אף את החובות היסודיות שלהם בשבע מצוות בני נח . זה מובנו הפשוט והשכיח של " חשש איבה" בהלכה , ובפרשנות הגונה וקשובה לפשטם של הדברים אי אפשר להפיק ממנו עמדה אידאלית של רצון להפוך את האיבה לאהבה כלל אנושית ולהכליל את האומות בכלל " רעך כמוך . " עם זאת אין צורך לומר שהנימוק " משום איבה" קיים רק במקום שיש בו סכנה קיומית ליהודים מידם של הגויים . אפשר לראות בו גם שיקול למניעת מתחים חברתיים באופן כללי . הנימוק " משום איבה" הובא גם כשיקול שלא ליצור מתחים בתוך החברה היהודית עצמה בין חכמים ו"חברים" — אלו המשתייכים לחבורות שקיבלו על עצמן לדקדק בענייני טהרות ומעשרות — ובין עמי הארץ , גם בתקופה שידם של החכמים וה"חברים" אפשרה להם להתרחק מהם . בין מצוות אנושיות למצוות של אחווה נסקור עתה כמה מצוות שניכרת בהן ההבחנה בין החיובים כלפי ישראל לחיובים כלפי נוכרים כדי להמחיש את ההבדל בין שני סוגי המצוות . למצוא במקורות המסורתיים צידוק ממשי לסובלנות של מדינה ריבונית יהודית כלפי מפרי דת וכלפי גויים . לדבריו , " מפני דרכי שלום" ו"משום איבה" קיימים רק במקום שאין יד ישראל תקיפה . כנגד עמדה זו ראו הרב חיים דוד הלוי , " דרכי שלום ביחסים שבין יהודים לשאינם יהודים" ( הלוי , תשמ"ח . ( 258 ראו בספרו של יצחק דב גילת , פרקים בהשתלשלות ההלכה ( גילת , תשנ"ב , עמ' . ( 215-213
|
|