|
|
עמוד:214
פרק ו בין ישראל לעמים אנושיות , אחווה ורעות המצוות שבין אדם לחברו מבוססות על שתי מערכות ערכים השונות זו מזו במהותן . האחת — מערכת הערכים האנושית הכללית , שתוארה בשער הראשון , וביסודה המושג צלם אלוהים . והאחרת — מערכת הערכים של האחווה והרעות , הסולידריות הפנים יהודית , זו המיוסדת על התפיסה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש . מצוות הסולידריות הן מצוות שנאמר בהן שהן מיועדות לקיום כלפי " אחיך" או " רעך . " אלו המצוות שיש בהן דרישה לחסידות שמעבר לחובה הבסיסית של אדם לחברו , מעין ההבדל בין זכויות אדם כלליות ובין זכויות אזרח או זכויות תושב המוקנות לאזרחים או לחברים בקהילה ובמועדון . גר תושב אחת הדרכים לבחון אם מקורה של מצווה בזכויות האנושיות היסודיות או בסולידריות הלאומית היא על פי תחולתה . שתי דרכים עיקריות לבחינה זו . האחת — האם היא כלולה בשבע מצוות בני נח ? מצוות בני נח מתארות את מה שמצופה מכל בן תרבות לקיים , ולכן יש להניח שמצווה הכלולה ברשימה זו שייכת לקבוצת הערכים האנושיים הכלליים . השנייה — האם מוטל על ישראל לקיימה גם כלפי גר תושב ? נראה שמה שחייבה התורה לנהוג כלפי גר תושב שאינו יהודי הוא היחס הראוי על פי התורה כלפי אדם הגון שאינו מעם ישראל . הסיבה שהמבחן הוא רק בנוגע למקרה של גר תושב , ולא כלפי כל אומות העולם , היא היחסים המעורערים שהתפתחו במשך הדורות בין עם ישראל ובין שאר העמים . קיימות מצוות שאף על פי שהן כלל אנושיות ואוניברסליות , אין מקיימים אותן כלפי נוכרים עובדי עבודה זרה כעונש או כביטוי להסתייגות ממעשיהם . לעומת זאת גר תושב הוא דוגמה לנוכרי המקיים אורח חיים לגיטימי
|
|