|
|
עמוד:189
בין חירות האדם לחירות האומה השימוש במונחים דומים לרעיונות שונים זה מזה הוא אחד הגורמים הידועים לבלבול מושגי ולטעויות במחשבה , כמו שהסביר יפה הרמב"ם בהגדירו את המושג "שמות משותפים . " החירות היא אחד המושגים הללו : וי › צא את עמ › ישראל מת › כם לחר › ת ע › לם ( מתוך ברכת גאולה שאחרי קריאת שמע בערבית . ( פסח הוא חג החירות , אך הוא אינו עוסק כלל בחירות היחיד , אלא בחירות האומה , או כפי שמקובל יותר לקרוא לכך כיום : עצמאות . יש לתת את הדעת שהמחשבה הליברלית המודרנית עוסקת בדרך כלל בחירות הפרט , ואילו ההגות המדינית המודרנית עוסקת בחירות לאומית . לא זו בלבד שמושגי החירות הללו אינם עולים בקנה אחד , לפעמים הם אף סותרים זה את זה בתכלית . כדי להשיג עצמאות מדינית , עמים נאלצים לגייס את כל משאביהם למאבק בשלטון הזר , ולשם כך הם דווקא מצמצמים את חופש הפרט ואת החירות הניתנת לו כדי לגייס כל כוח אפשרי למאבק . לעתים , רק לאחר הצלחת המאבק לעצמאות , העם מתפנה לעסוק בחירויות הפרט . יתר על כן , לא תמיד העם שזכה לעצמאות מדינית מעונין לממש משטר ליברלי שיש בו זכויות פרט . יש עמים שהשתחררו מעול זרים והקימו משטרי דיכוי חמורים אף יותר מזה שהיה בעידן השלטון הקולוניאלי בארצם . גם בתורה הערך הנשגב של החירות ממצרים ומשעבוד מתי ואיך הומצא העם היהודי ( זנד , . ( 2007 גם אם נקבל את דעתם של הובסבאום ( 2006 ) וחבריו שמושג הלאומיות במובנו הפוליטי נוצר רק בעת החדשה , ההתעלמות מקיומה של לאומיות יהודית במובן התרבותי אתני ואף במובן של שאיפות פוליטית אינה אלא אחיזת עיניים . ראו בניתוחו של אסף מלאך את סוגיית הפוסט לאומיות , " לא כל עם זכאי למדינה , " שהתפרסמה במוסף שבת של מקור ראשון ( מלאך , ( 2006 ובמבוא לספרו של הייסטינגס ( הייסטינגס , . ( 2008 וראו לעיל הערה . 221 232 רמב"ם , מורה הנבוכים , פרק הפתיחה ; א , סא ; ג , כ . המונח המקובל בתורת הלשון למילה מרובת משמעים הוא פוליסמיה . ראו בגרסת תרגומו של מיכאל שורץ לפרק הפתיחה ובהערה מס' 8 שם בנוגע למשמעויות שונות לחלוטין המשותפות בשם אחד ( homonym ) ובמקורות המצוינים שם .
|
|