|
|
עמוד:118
וממילא התנאים הנחוצים לו כדי לחוש מכובד ולא מבוזה , הוא המישור של המשפחה : עולה עמו [ האישה עולה ברמת החיים בהתאמה לזו של הבעל ] ואינה יורדת עמו [ אם רמת החיים שלו נמוכה מזו שהורגלה אליה קודם הנישואין . [ אמר רב הונא : מאי קראה ? [ מה המקור בכתוב [? " והיא בעולת בעל" — בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל . רבי אלעזר אמר : מהכא [ מכאן ] " כי היא היתה אם כל חי" לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה ( כתובות סא ע"א . ( זכויותיה של האישה בתחום הכלכלה , איכות החיים ורווחתם , וכן במונחי הכבוד המתייחסים אליה תלויות בגבוה מתוך השניים : אם המעמד של בית אביה גבוה מזה של בעלה , זכותה להישאר ברמה של בית אביה ; ואילו אם מעמדו של בעלה גבוה מזה של בית אביה , " עולה עמו" וזכאית לסטטוס מקביל לזה של בעלה . לזכות זו של האישה מציעים האמוראים שני מקורות מן הכתוב : האחד מפנה לכיוון טיב הזיקה שבין האישה לבעל — " בעולת בעל ; " השני דווקא מפריד ביניהם : מלבד היותה " בעולת בעל , " היא גם אישיות לעצמה , " אם כל חי , " ומכך נגזרת זכותה האוטונומית . מן ההנחה הזאת של זכות האישה לכבוד בהתאם למעגל השיוך החברתי שלה ושל בעלה נגזרת סדרת הלכות פרטנית המחייבת את הבעל , האחראי לפרנסתה ככל הכתוב בכתובה . אין באפשרותו של הבעל להתחמק מהתחייבותו זו אלא אם אשתו מוחלת לו . זכותה של האישה , ככל אדם , למחול על כבודה , ואולם אין לבעל רשות ליטול ממנה את כבודה בלא רשותה . מדד הכבוד הלאומי השתייכותו של אדם לעם ישראל מזכה אותו — או מחייבת — בדרגה מיוחדת של כבוד : אמר רבי עקיבא : אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב ( משנה , בבא קמא ח , ו . (
|
|