|
|
עמוד:114
הגדרת הכבוד לפי הרצון האישי הכבוד נמדד בראש ובראשונה לפי רצונו ורגישותו האישית של כל אדם ואדם , ומשקל כבד ניתן להערכה העצמית של רצונו וכבודו של האדם . האגדה הבאה מפליגה בתיאור יחסיות הכבוד ותלותו בתודעה העצמית של האדם : אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו . אמרה להם : גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד . באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו , אמרו : איפשר אין רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו ? אמרו לה : מה עשה לך ? אמרה : כאשר הוא יוצא מבית הועד אני מבקשת לרחוץ רגליו ולשתות מהן ואינו מניח להן . אמרו לו : הואיל והוא רצונה הוא כבודה ( ירושלמי , פאה א , א , בתרגום לעברית . ( בסוגיית כיבוד אב ואם הגמרא מציגה סיפורים אחדים שמהם אפשר להסיק שנוסף על הקטגוריות הקבועות של כיבוד אב ואם , הכבוד המחויב כלפי ההורים תלוי בתפיסת הכבוד העצמית שלהם . סיפורי התלמוד נוקטים דרך של הפרזה : לצד אמו של רבי ישמעאל , שהגדירה את כבודה במעשה שיש בו השפלה בתפיסה המקובלת , מוצגת אמו של רבי טרפון שהייתה מטפחת על ראשו בסנדל , והוא נדרש שלא למנעה מכך . הסיפור המפורסם ביותר הוא סיפורו של " ראש פטרבולי" ( ראש מועצת העיר ) באשקלון שנמנע מלהעיר את אביו משנתו אף שבשל כך הפסיד הון רב . חכמים שיבחוהו על כך , והוא אף זכה לפרס מן השמים . הביטוי " רצונה זהו כבודה" מנוסח בירושלמי גם כפתגם עממי מפיהם של טוחני הקמח : " כל אדם ואדם זכותו בתוך קופתו . " כלומר כל אדם מביא לטוחן את תבואתו שלו לטחון . טיב התבואה וכמותה שונה מאדם לאדם , והטוחן חייב לשרת כל אדם לפי מה שיש בקופתו . ממצוות כיבוד אב ואם אפשר להכליל ולפרש שכך הדבר בנוגע לכל אדם ואדם : "רצונו זהו כבודו . " 133 ירושלמי , פאה א , או מקבילות . 134 ראו בפרק על כיבוד אב ואם באגדה למעשה , א ( ברנדס , , 2005 עמ' . ( 124-109
|
|