|
|
עמוד:103
הלבוש ככבודו של אדם גם הלבוש הנאות הוא חלק מהתנאים היסודיים של כבוד האדם . את זאת למדים מבני נח : ויקח שם ויפת את השמלה וישימ › על שכם שניהם וילכ › אחרנית ויכס › את ערות אביהם › פניהם אחרנית וערות אביהם לא רא › ( בראשית ט , כג . ( עירום ברמה של ערווה גלויה הוא קלון אוניברסלי וראשוני שגם בני נח מכירים בו . אבל דרגות אחרות של חשיפת הגוף תלויות בהקשר חברתי ותרבותי . בעולמם של חכמים לבוש הולם ונעליים הם חלק בסיסי מכבודו של האדם . הליכה בלא נעליים נחשבת עינוי . הליכה במנעלים מטולאים נחשבת גנאי לתלמיד חכם . בגדים מטולאים ומרובבי כתמים ייחשבו אף הם גנאי בנסיבות מסוימות . רק בעלי מלאכה יכולים להתהדר בבגד שניכרים בו סימני המלאכה , משום החשיבות היתרה והכבוד הניתנים לאדם העובד . כבוד הבריות שבלבוש האדם . ראו אגדה למעשה , ב ( ברנדס , , 2011 עמ' , ( 170-153 , 95-91 ובספרו של שמואל פאוסט , אגדתא ( פאוסט , תשע"א , עמ' . ( 77-65 הרעיון מצא את מקומו בספר החוקים הישראלי בחוק הבטחת הכנסה ובחוק כבוד האדם וחירותו — הזכות לקיום בכבוד . עם זאת יש לתת את הדעת על החשש לפגיעה בחירות הפרט ובזכותו לכבוד במישורים אחרים . ראו אוהד קמין , " על חרפת רעב ואסירות תודה" ( קמין , תש"ס . ( קמין מצביע על שימוש מניפולטיבי ב"חרפת רעב" כדי לעודד תפיסות אנטי חרדיות המעודדות צמצום הילודה . לדבריו , דאגת יתר לכבוד האדם העני יכולה להתהפך לפגיעה בחירותו . זכותו של אדם לבחור לעצמו ( ולמשפחתו (? אורח חיים דל , ואי אפשר לשלול זאת מיחיד או מקבוצה בשם " כבוד האדם . " השאלה אם אדם רשאי להטיל את פרנסתו על הזולת כשמרצונו הוא בוחר להתפרנס מן הצדקה היא ענף אחר של הדיון על צדק חברתי ואינה נוגעת ישירות לכבוד האדם . 112 ברכות כה ע"ב ; פירוש תורה תמימה ( הרב ברוך הלוי עפשטיין , ליטא , המאות התשע עשרה-עשרים ) לבראשית ט , כג , הערת שוליים כ . 113 לחובת נעילת נעליים ראו שבת קיג ע"א . לעינוי שבהיעדר נעליים — יומא עז ע"א , על פי ישעיהו כ , ב-ד ; לגנאי שבנעילת מנעלים מטולאים — ברכות מג ע"ב .
|
|