פרק ג חיי אדם

עמוד:87

המתת חסד בקוטב האחר של ההתנגשות בין הזכות לחיות ובין הזכות לאיכות חיים עומדת השאלה של קיצור החיים מפני סבל וייסורים וכנגדה שאלת הארכת החיים בכל מחיר , גם מתוך גרימת סבל לחולה , לרצונו או בניגוד לרצונו . ויאמר שא › ל לנשא כליו : שלף חרבך ודקרני בה פן יב › א › הערלים האלה › דקרני והתעלל › בי , ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שא › ל את החרב ויפל עליה ( שמואל א לא , ד . ( על פי ההלכה העדפת המוות על פני חיים של ייסורים , סבל או שעבוד אינה ראויה , אך יכולה להתקבל כלגיטימית בנסיבות קיצוניות מסוימות . הזכות להחליט על כך נתונה אך ורק בידי האדם עצמו , מלבד במקרים שבהם הביע את רצונו המפורש להפקיד את הזכות הזאת ביד אחר . וכך כתב הרב שלמה זלמן אוירבך בסוגיה זו : רבים מתלבטים בשאלה זו , יש סוברים דכשם שמחללים שבת עבור חיי שעה כך חייבים להכריח את החולה על זה , כי הוא אינו בעלים על עצמו לוותר אף על רגע אחד . אך מסתבר שאם החולה סובל מכאבים ויסורים גדולים או אפילו סבל נפשי חזק מאד , חושבני שאוכל וחמצן לנשימה חייבים ליתן לו גם נגד רצונו , אבל מותר להמנע מתרופות הגורמות סבל לחולה אם החולה דורש את זה . אולם אם החולה ירא שמים ולא נטרפה דעתו , רצוי מאד להסביר לו שיפה שעה אחת בתשובה בעולם הזה מכל חיי העולם הבא , וכדמצינו במסכת סוטה שזה " זכות" לסבול ז' שנים מאשר למות מיד ( הלכה ורפואה , חלק ב , עמ' קלא . ( פני העובר עשויה להיות קשורה למידת זיקתו לעולם של מצווה וקדושה . העובר עדיין משולל מכך , ואילו היילוד כבר נמצא בתוך מעגל המצוות : מברכים עליו , מלים ופודים אותו וכדומה .

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר