|
|
עמוד:81
מידתיות זכות ההגנה העצמית וחובת הצלת הזולת אינן מתירות הריגת המאיים בכל מקרה . אם המאוים יכול להינצל או להציל אחרים בלי להרוג את המאיים בהריגה , אסור להרגו : יכול להציל [ את ] הנרדף באחד מאיבריו של רודף ולא הציל אלא הרגו לרודף חייב מיתה , אבל אין בית דין ממיתין אותו ( ר' יצחק מקורביל , ספר מצוות קטן , מצוה עח . ( מכאן עקרון ה"מידתיות" בהגנה עצמית . אין צורך להרוג במקום שאפשר לפגוע ברגליים . ואולם מכיוון שייתכן שבסערת ההתגוננות קשה לאדם רגיל לשקול את החלופות באופן סביר ומיושב בדעתו , אי אפשר להענישו גם אם בחר בחלופה הלא רצויה של ההריגה . תרומת איברים סוגיה אחרת שבה הזכות לחיים של אדם אחד מתנגשת עם זו של חברו היא הסוגיה של תרומת איברים . זו צומת שבו הזכות לחיים והחובה להציל את החולה הזקוק להשתלה מתנגשת עם הזכות לחיים של הגוסס והאיסור לקצר את חייו . אחד ממוקדי המתח של הדיון בסוגיית ההשתלות נוגע לשאלת הווידוא ההכרחי אחרי הפנויה , ולא כמשתמע מן המשנה ומספרי הפוסקים שציטטוה . ראו שו"ת רדב"ז ( ר' דוד בן זמרה , מצרים וארץ ישראל , המאה השש עשרה , ( חלק ה , סימן ריח ; וחלק א , סימן שפח ( תשובה זו אינה נמצאת בכל המהדורות , ואולם היא נדפסה במהדורת ונציאה תק"ט ומשם הועתקה לתקליטור השו"ת . ( כנגדו ראו שו"ת אבני נזר ( שם ר' אברהם בורשטיין , פולין , המאה התשע עשרה , ( יורה דעה תסא , י , שם משמע שלא סבר כך . בשו"ת יחל ישראל ( הרב ישראל מאיר לאו , ישראל , המאה העשרים , ( סימן קיט , ובשו"ת משנה הלכות ( רבי מנשה קליין , אדמו"ר מאונגוואר , ניו יורק וירושלים , המאה העשרים , ( חלק ה , סימן ש , דנו בשאלה אם עיקר כוונתה של המשנה להציל את הרודף מן העברה או את הנרדף מהפגיעה . 76 לדיון רחב בנושא המידתיות במשפט העברי ראו מאמרו של אביעד הכהן , " עקרון המידתיות במשפט העברי" ( הכהן , תשס"ה . ( לסקירה כללית ראו מחקרו של יובל שני , השימוש בעקרון המידתיות במשפט הבין לאומי ( שני , . ( 2009
|
|