|
|
עמוד:79
ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה , ולמה נאמר " במחתרת" לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה ( רמב"ם , הלכות גניבה ט , ז-ח . ( דין זה מיוסד על שתי הנחות : האחת היא זכותו של בעל הבית להתגונן מפני גנבה , המבוססת על זכות הקניין ; והאחרת היא שגנב במצב " הבא במחתרת" חשוד לסכן חיים , ולכן כאשר בעל הבית או השומר מתגוננים , הם מאוימים בסכנת חיים על ידי הגנב ורשאים להקדים ולפגוע בו . מקרה מובהק של " בא במחתרת" הוא מקרה של שוד מזוין . ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון ? לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו יהרגנו , ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו , ולפיכך יהרג בין שהיה גדול בין שהיה קטן בין זכר בין נקבה היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב בא עליו אינו הורגו ולא בא אלא על עסקי ממון אסור להרגו , ואם הרגו הרי זה הורג נפש , שנאמר : " אם זרחה השמש עליו . " אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ( רמב"ם , הלכות גניבה ט , ט . ( מקומה של הגנבה בין עברה כלכלית בפועל לסכנה פלילית קטלנית בכוח מחייב לבחור בפגיעה בגנב העבריין , ש"אין לו דמים , " כדי להבטיח את הוודאות הגמורה בביטחונו האישי של הבעלים ההגון . אבל כאשר ביטחונם של הבעלים מובטח ברמה מבוררת של " וזרחה השמש , " אזי יש להתייחס גם אל הגנב כאל אדם מן השורה , ש"יש לו דמים . " המורכבות של שמירה על זכות הביטחון של הבעלים לעומת הזכות לחיים של העבריין הבא לגונבו מנוסחת במקרא על ידי ההבחנה בין " בא במחתרת" ובין " זרחה השמש . " מובן שבמקום שיש בו מערכת מסודרת של אכיפת חוק ושמירה על הסדר הציבורי , קרי משטרה וכוחות ביטחון , כללים אלה ניתנים להיתרגם למערכת של כללי פעולה לרשויות האכיפה והחוק . 74 הרב יהונתן בלס , במאמרו " אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת — בין עונש להצלה"
|
|