|
|
עמוד:11
פרק 1 פתיחה מה ליהדות ולזכויות אדם ? שאלה זו עומדת במרכזו של החיבור הנוכחי . פנים רבות ומגוונות יש ליהדות : מערך נורמטיבי של מצוות האדם וחובותיו , תפיסת עולם תאולוגית בדבר יחסי האדם ובוראו , עושר ומטען תרבותיים — כולם מעניקים רשת של משמעויות לחברה ולמהלכה ההיסטורי . זכויות האדם הם לב לבה , עיקרה ומרכזה , של תפיסת העולם הליברלית המודרנית . תפיסת זכויות האדם מניחה כי לאדם זכויות יסוד הנתונות לו מתוקף היותו אדם ובאשר הוא אדם , ובהן : זכותו על חייו וגופו , חירות ואוטונומיה של הפרט ושוויון . חובותיו של הזולת ( או של החברה , ובפרט — של המדינה ) כלפי האדם נגזרות ממערך זכויות אלו : שלא ליטול את חייו של הזולת , שלא לפגוע בגופו ובחירותו , וכן כיוצא באלו . ומכאן , האם ניתן למצוא מכנה משותף בין שיח זכויות האדם לבין היהדות ? חיבור זה עוסק ביחסי הגומלין שבין היהדות ( ובאופן קונקרטי — ההלכה ) לבין שיח זכויות האדם . בראשית הדברים אציג את משמעויותיו העיקריות של המושג זכויות אדם . במסגרת זו אבקש לאמץ דרך ביניים המכירה בכך שזכויות האדם הן למעשה , מנקודת מבט אנליטית , גורם מתווך או , מנקודת מבט תרבותית , דרך ביטוי פרטיקולרית למערכת ערכים העומדת בבסיס זכויות אלו . בה בעת השיח ההלכתי מתאפיין במערכת ערכים המשפיעה על ההכרעות הניתנות במסגרתו , כמו גם על אופיו ועיצובו . השפעה זו מתבטאת לעתים בגלוי ( בעקרונות כדוגמת כבוד הבריות ) אך יותר מזה — בסמוי , כגורם בעל השפעה על התהליך הפרשני שבהלכה . ולכן , אטען , אף שברובד הגלוי קיימים פערים בין * הספר נכתב במסגרת הפרויקט “ זכויות אדם והיהדות “ של המכון הישראלי לדמוקרטיה , בהנחייתם של פרופ ‘ שחר ליפשיץ ו פרופ ‘ ידידיה צ ‘ שטרן . אני מודה להם על הערותיהם . תודתי נתונה גם לפרופ ‘ אלון הראל ולמשתתפי פורום החוקרים הצעירים של המכון הישראלי לדמוקרטיה על הערותיהם לטיוטות השונות . האחריות לדברים היא כמובן שלי בלבד .
|
|