קלון הלבנטיניות

עמוד:12

כפי שאפשר להתרשם מן הציטטות המובאות לעיל ( וגם מן הקריקטורה , החושפת את נימת הבוז שרחשה החברה הישראלית ה"וותיקה" אל באר שבע בימיה הראשונים בשלטון הישראלי , ( באר שבע היא מקום שמושמץ בעקביות ובחריפות יוצאות דופן מאז 1917 ועד היום . הקולוניאליסטים הבריטים , שכבשו את העיר מידי העותמאנים רק לאחר שלא עלה בידם להתקדם צפונה ממצרים דרך עזה הנחשקת , הם שהחלו במלאכת תיוגה של ה"עיר" - שנראתה בעיניהם בסך הכול כ"כפר גדול מזוהם ומוזנח . " מנקודת מבטם האירופוצנטרית , לא יכלו הבריטים אלא להתייחס לבאר שבע - יישוב שהקים מחדש "האיש החולה על הבוספורוס" כדי לשמש בירה לשבטי ה"בדואים" בנגב הצחיח - כאל ישות "לבנטינית" טיפוסית . משנת 1917 ואילך , ובייחוד בעקבות כיבוש הנגב ו"שחרורה" של באר שבע בידי הצבא הישראלי במלחמת העצמאות , המשיכו ללוות את העיר תנאים פוליטיים וחברתיים שלא אפשרו לה להתפתח , לשנות את מעמדה האזורי והארצי , ולהיפטר מסטיגמה קשה של נחשלות . בדיעבד יתברר כי הסתייגותם החריפה של מייסדיה העבריים של באר שבע מן "המתחם הלבנטיני" של העיר התורכית וניתוקם של הבדואים מן העיר הם מעין "חטא קדמון" שהנציח את מצבם העגום של העיר ושל האזור כולו . מסוף שנות השישים של המאה העשרים הלכה והתגבשה המציאות האורבנית בבאר שבע במתכונת פרדוקסלית ייחודית , שזיכתה את העיר במנה גדושה במיוחד של לעג ובוז . מצד אחד , באר שבע היא העיר החדשה היחידה בישראל שהוקמו בה בית חולים , אוניברסיטה ומפעלים בעלי רמה טכנולוגית גבוהה ; ומן הצד האחר , רוב אוכלוסייתה של העיר נמנתה עם השכבות הנמוכות ממוצא מזרחי . השכבה המבוססת ה"אשכנזית , " שפעלה ב"מתחם האירופי" שנמצא בתוך מה שנדמה כ"עיירת פיתוח גדולה" ( ש"העיר העתיקה" במוקד שלה , ( החלה עוזבת את העיר ל"יישובים קהילתיים" סמוכים ( או שנשארה לגור בה אבל התנכרה לה ולתושביה העממיים ה"אחרים . ( " מציאות שבה "אנשים טובים" - או בנוסח הישראלי "אנשים מן היישוב" - מתרחקים מן העיר היא מכשול מרכזי בפני התפתחות ומקור בלתי נדלה , בייחוד בישראל , לתיוג שלילי . גם היום , אם

כרמל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר