|
|
עמוד:11
המצטט ממנה ( בחיבורו על האופיטים ( 20 , 7 v וע " י אוריגנס ( בדרשותיו על לוקס ;( 14 , 13 1 אם לא די בכך , הרי כפי שמעידים אבות הכנסייה , במאה 371 לספ ' כללו אף המאניכיאים את הבשורה על פי תומא בכתבי הקודש שלהם . מבחינת דרך החיים שעליה ממליצה הבשורה על פי תומא , היא אכן אינה שונה בהרבה משאר החיבורים שבספריית נאג המאדי : חיי פשטות והתקדשות , התבדלות מן הזרם המרכזי של החברה והתרבות , ויתור על קניין ועל חיי משפחה , והקרבת כל יעד חומרי או כוחני למען גאולה רוחנית , ולמען הידע להשגתה . אולם , מכנה משותף זה כולל קשת רעיונית רחבה בהרבה מזו של התנועות הגנוסטיקניות דווקא . לאידיאל זה חתרו קבוצות וזרמים רבים בהיסטוריה הדתית , כמו הסאניאסין והביקו ההודיים , הציניקנים ביוון , האיסיים ביהודה , וחשוב מכול - זו הייתה גם תפיסתה של הנצרות הקדומה בכלל . תפיסה כזו משתקפת כבר באבנגליונים , ומותירה עקבות גם בכתביהם של קלמנס ואוריגנס . במלים אחרות , הבשורה על פי תומא היא טקסט "גנוסטי" במובן הרחב של המלה ; טקסט המדבר על דעת של אמת מטאפיסית מסוימת ועל ידע חווייתי , הניתן רק לנבחרים יחידים . ואולם אין רבותא בכך כך מתוארת גם תורת ישוע ב"ברית החדשה" ( מרקוס ד' , 11 מתי י"ג , 11 ועור . ( מוטב אפוא להגדיר את העולם הרעיוני של הבשורה על פי תומא מחוץ להקשר הביבליותקי שבו נמצאה ; לבחון את כיווני תורת הידע שלה מתוף ההקשרים הדתיים והמטאפיסיים הכלולים בה עצמה , מתוך מציאות החיים שהיא משקפת , ומתוך המוגה הספרותית שאליה היא משתייכת . המחקר אמנם נתעה בתחילה אחר עדויותיהם של אבות הכנסיה ואחר הימצאותה של הבשורה על פי תומא בספרייה גנוסטיקנית מובהקת , אף עד מהרה עמד על כך , שעל אף השימוש שנעשה בבשורה על פי תומא , הריהי נבדלת בעיקרי תפיסתה מן הכתובים הגנוסטיקניים שביניהם נתגלתה . ( כך גרסו בעיקר 1 Davies , Koester . ( Robinson מבחינה רעיונית אין למצוא באמרות של הבשורה על פי תומא כפשוטן מסר גנוסטיקני מובהק ; חוקרים מודרניים שיצאו מנקודת הנחה הפוכה , סופם שנזקקו לפרשנות , הדומה אולי לדרך פרשנותם הגנוסטיקנית של מאספי הספרייה הקדומים ( בעיקר הלכו בדרך זו Gaertner , Grant ו . ( Wilson בטקסט כשלעצמו , אין בנמצא דואליזם בנוסח המרקיוני או המניכיאי , ואין בו זכר למיתוס של נפילת סופייה או של עליית ישוע דרך ממלכותיהם העוינות של שליטי עולם דמוניים ; היא אף פחות דואליסטית מבשורת יוחנן ופחות אנטגוניסטית לחיי הבשר מאיגרות פאולוס . למעשה , הן מבחינת זמן חיבורה והן מבחינת תוכנה , ניתן לתאר את הבשורה על פי תומא כ '' קדם גנוסטיקנית" - כלומר , כמקור תרבותי והגותי שממנו התפתחו תורת אלה , ברומה למגילות קומראן , לחיבורים ניאופלאטוניים וניאופיתאגוריים , ולכתבים אחרים בני המאות ה 1 וה 2 לספ . '
|
|