מבוא

עמוד:10

הבשורה על 6 י תומא והגנומימ מילולית , "גנוסיס " פירושו ידיעה חווייתית , ידע מתוך תובנה פנימית , וכן לימור = ) סנסקריט . ( Gffana - המונח התייחד לתורות אליטיסטיות של חוכמה גואלת , ובמובן זה הוא אוניברסאלי ; "ידע כתנאי לגאולה" היא תפיסה שהתקיימה בדתות רבות ולאורך תקופות היסטוריות שונות , ובכלל זה בחוגים נוצריים "כשרים" ו"כופרים" גם יחד . לעומת זאת , התנועות הגנוסטיקניות של המאות ה 2 וה 3 לספ' התייחדו בתולדות הדת כזרם לעצמו ; תורותיהן התאפיינו בתורות השוללות את הבריאה , מניחות רבולוציה של האלוהות ומכוונות את תורת הגאולה ותורת , אחרית הימים שלהן מתוך תפיסה דיכוטומית ואגוניסטית של הקיום . תורות גנוסטיקניות , שעדא ז נודע לנו עליהן רק מפיהם העוין של אבות הכנסייה ( אפיפניוס , היפוליטוס , פורפיריוס וכד , ( ' זכו עם גילוי הספרייה של נאג חמאדי לחשיפה מחודשת . רבים מחיבורי הספרייה אכן משקפים נאמנה את תפיסות העולם שיוחסו לגנוסטיקנים על ידי מתנגדיהם ; עם זאת , סיווגם האוטומאטי של כל החיבורים שנכללו באוסף כ " גנוסטיקניים " התגלה iy מהרה כשגוי או לכל הפחות כבלתי מדויק . ספריית נאג חמאדי מכילה חומר מגוון שאינו מתייחד לכת אחת או לזרם מחשבה יחיד : כתבים גנוסטיקניים שונים ( אופיטיים , סתיאניים , ואלנטיניים ואחרים ) מקובצים באוסף זה יחד . החומר לוקט מתוך תפיסה כוללת "גנוסטיציסטית" ( גנוסטיקנית נוצרית ) של מעתיקיו ומכנסיו ; עם זאת , כלולים 3 ו גם חיבורים שאינם כלל נוצריים או אף יהודיים , אלא מקורם בפילוסופיה הלניסטית , ובעיקר בניאו פלאטוניזם . מעבר לכך , תפיסת העולם הגנוסטיקנית שחוותה את השקפתם וקו פרשנותם של מכנסי החומר , איננה מצויה תמיד בחומר עצמו - הן בחיבורים השייכים לעולם המחשבה ההלניסטי והן באלה הקשורים במסורת היהודית נוצרית ( דוגמא מובהקת לכך היא כלילתו בקובץ של קטע מן " המדינה" של אפלטון . ( זהו כנראה , מצב הדברים גם ביחס לטקסט של הבשורה על פי תומא : מן האמרות עצמן לא נראה שהמחבר היה שותף לגנוסטיציזם של המכנסים . ואולם קדמותו היחסית של החיבור , והפרולוג האזוטרי שלו , המזמין פרשנות שמעבר לפשט הדברים , היוו ככל הנראה דחף מספיק לצירופו של הקודקס . כאמור , על אף קדמותה לא זכתה הבשורה על פי תומא מעולם בהכשר הכנסייה . לבד מתכניה , אחראי לכך גם אימוצה הנלהב ע " י זרמים נוצריים שונים שנחשבו ככופרים בעיני אבות הכנסייה . בחיבור גנוםטיקני מובהק , , ( Pistis Sophia 42 , 43 ) אנו מוצאים הד למסורת גנוסטיקנית , שלפיה ישוע הקם מן המתים ציווה על תומא ( וכן על פיליפ ומתי ) "לכתוב את כל דבריו . " עם מוניטין כאלה אין פלא שהבשורה על פי תומא נזכרת כחיבור הטרודוקסי כבר ע " י היפוליטוס ,

כרמל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר