הקדמה

עמוד:10

והחסידות כקו רצוף של המיסטיקה היהודית , אלא טען , "כי אנו יכולים לראות בהופעתה של החסידות ... בנייה מחדש של המיסטיקה היהודית , בנייה שאת ראשית יסודותיה הניחו מקובלי צפת" ( קבלה — היבטים חדשים , תל אביב תשנ"ד , עמ' 15 ועוד ;( ולא בכדי חיבורים חסידיים , כגון "דגל מחנה אפרים , " "נועם אלימלך , " "מאור ושמש" ועוד רבים אחרים , רשומים בספרו זה של אידל במדור "מקורות מיסטיים . " חלילה לנו מלהקל ראש בתרומתם הסגולית של חוקרי המיסטיקה בישראל להבנת דיוקנם הרוחני של מחוללי החסידות ותלמידיהם . ברם , לעניות דעתי , תרומה זו נקנתה במחיר הערכת יתר את חלקה של המיסטיקה בערוגותיהם הרעיוניות של אבות החסידות , בכלל , ושל המגיד ותלמידיו , בפרט . דומה שלא אחטא לאמת אם אומר , כי הערכת יתר זו נובעת , בין השאר , מדרכם של חוקרי המיסטיקה להציג את תנועת החסידות בהכללה , ובמיוחד מהתעלמות מתכונתה ההיפרבולית של הלשון החסידית ; וכן מן הפסיחה על העובדה הנחרצת , כי תכניהם של כתבי החסידות משופעים רישומים לא רק מהמסורות הקבליות , אלא טבועים עמוק בחותמם של ספרי דרוש ומוסר שקדמו לחסידות — ספרים הזורעים אור על מחשבתם של מחוללי החסידות . אכן , ממחקרנו זה עולה פער בין אוטופיית הענווה על שלוחותיה המיסטיות והחברתיות לבין פרצי המציאות שבתוך שיטיהם של הכתבים החסידיים ומבין שיטיהם — פרצים הממוגגים לא מעט אוטופיה זו . מכל מקום , לא המיסטיקה — ותהא שיעורה בכתבים אלה ככל שתהא — היא המבריחה את כל פצלי החסידות המתקיימים קרוב לשלוש מאות שנה כתנועה אחת , אלא הממסד הצדיקי חברתי , והוא הקובע את פרצופה הרוחני היסטורי של החסידות . הפרק הראשון שבתשעת פרקי ספרנו הנוכחי , "הצעה כללית , " עניינו סקירת סוגיית הענווה ובעיותיה ; הערה מתודולוגית על טיבם ההגותי ספרותי של כתבי החסידים ; קביעת הזיקה שבין הענווה ומושג ה"איך וכן תגובתם הדרשנית של כמה מראשי החסידות על המחלוקת נגדם כמחלוקת בעלי גאווה על בעלי ענווה . הפרק השני עוסק בהצגת מקורותיה הקלסיים של סוגיית הענווה ושלוחותיה וכן בסקירת מעמדו של רעיון ה"השתוות" בספרי החסידים כענף מדולדל בענפי הענווה . לדבריהם של שני המשפיעים המרכזיים בספרותם של החסידים ובתנועתם החברתית דתית ייחדנו שני פרקים נפרדים , הפרק השלישי ,

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר