הקדמה

עמוד:7

הקדמה [ א ] פיצולה של תנועת החסידות לשושלות על ענפיהן וענפנפיהן הנאבקים אלה באלה על שטחי השפעה , ריבוי הקולות המנוגדים העולים מדבריהם של ראשי החסידות ודרכי ההנהגה המפוצלות פגמו לא מעט ביסודותיה של אמונת צדיקים . מכאן מאמציהם האפולוגטיים של ראשי התנועה וחכמיה םופריה להעטות על הפלורליזם הצדיקי חסידי שבדיעבד מחלצות אידיאולוגיות אלה או אחרות . המעניינת שבהן המובאת בגוף הספר ( עמ' , ( 53 אך ראויה להיזכר בקיצור גם כאן , מיוחסת לר' נתן דוד משידלובצה , בן הדור השביעי לקיומה של החסידות . הוא דימה את פצליה של החסידות על ניגוניהם הפרטיקולריסטיים השונים לתזמורת שריבוי כליה ומנגניה המגוונים דווקא הם שיוצרים את ה'ניגון . ' אכן , ניגונה המנונה של החסידות בכל בתריה , אתריה וזמניה הוא הצדיקות שחדרי לבה הם סמכותם השמימית של הצדיקים במילי דעלמא ובמילי דשמיא והאמונה בכוחם לחולל השתנות בעליונים ובתחתונים . להתבוננות בשני חדרי הלב האלה ובעורקיהם , כפי שהם משתקפים בספרותה של החסידות , נועד עיקרו של ספר זה . [ ב ] ברם , העובדה שמקורותיו של ספר זה הם ספרי החסידות מציבה בפני מחברו אתגר להשיב על השאלה העולה מאליה : האם מותר לנו לראות בנאמר בהם עדות על דיוקניהם הרוחניים של אומריהם , על מגמות פניהם , על מאבקיהם להכרה בסמכותם העל אנושית במנהיגיו הרוחניים של העם וכמושיעיו מכל מצוקה ? אכן , אחת הבעיות המתדולוגיות הקשות והסבוכות העלולה להכשיל את המבקש לעקוב אחרי עולמם הרוחני והחברתי של ראשי החסידות וחכמיה על פי ספרותה היא בתכונותיה הדרשניות של ספרות זו . אצורים בה אמונות ודעות ומוטיבים רעיוניים המתגלגלים בספרותנו הישנה , ובמיוחד בספרי דרוש ומוסר , בכל הדורות , ולא קל להבחין בה בין ישן לחדש , בין דברים היוצאים מלב הדרשן ( או המחבר , ( מטרידים את מחשבתו ועומדים על סדר יומו של הציבור , לבין רעיונות נודדים , חבוטים ובלויים מרוב גרירה מדרשן לדרשן בלי משמעות קונקרטית . דוגמה מובהקת ביותר לרעיון שיש בו קסם רב הוא רעיון ה"השתוות" ( אטאראקסיה , ( שמשמעותו המקורית הוא שוויוךנפש , אדישות . למרות שמושג ההשתוות מוצב בקונטרס הקנוני של החסידות , 'צוואת

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר