|
|
עמוד:8
גם לרצון לעוצמה , שאינו אלא הרחבה מושגית של רעיון ההתגברות העצמית . יתברר , כי הטראגדיה במשמעות זו היא הכולות המוחלטת של המציאות , ולכן אלוהים . חידוש תוקפו החיובי של מושג אלוהים אצל ניטשה , אשר ידוע בהצהרתו 'אלוהים מת , ' תהיה המסקנה העיקרית , שתעלה מחלק א . ניתוח מושג הטראגדיה כבולות , כמוחלט , יגלה את התמודדותו של ניטשה עם צמד המושגים האריסטוטלי חומר וצורה . מושג האמת של ניטשה ידרוש להכיל את שניהם בתוכו בניגוד למסורת הפילוסופית , אשר העדיפה תמיד את הצורה . בתור שכזו תשוב מחשבת ניטשה אל תולדות הפילוסופיה , אשר נהרסה במסגרת ביקורתה , ותיטול מחדש את מושג האמת המוחלטת , אבל תוך כדי זיהויו עם תהליך הביקורת . לכן יהיה מושג האמת של ניטשה — הטראגדיה — אחר מן המקובל . וזאת , משום שניטשה מחליף את תחומה של האמת המוחלטת ומייחס אותה לא לתוכן מחשבתי כלשהו המציין דבר , אלא למבנה , להיגיון , של כל דבר . לאור זה תופיע המציאות אצל ניטשה כתהליך חסר ערכים , הנושא היגיון אחד בלבד — ההתגברות העצמית הטראגית . לכן , מה שהוא ס 3 ל מזווית ראייה של היצורים הפרטיים הוא הקצב ההכרחי של ההתהוות שבעולם , ולכן אין לסבל כל משמעות בפני עצמו . גאולתו של האדם מסבלו תהא , לפי ניטשה , ראיית המציאות כטראגית , והתגברות עצמית של האדם הפרטי על כל יסוד פרטי שבו לשם ראייה זו . זהו העלאדם הניטשאני . אדם פרטי שחדל להיות פרטי וכל אשר בו הוא אהבת הטראגדיה , או אהבת הגורל . מחשבת ניטשה , המבוססת כולה על קיומו הפרטי של האדם , תתברר כאחת גם בביטולו הגמור . הגאולה תצטייר בשיקולים שיבואו להל ן כזיהוי העלאדם עם הטראגדיה . זיהוי זה , לכשיושג , יתברר שהוא קומי . זהות הטראגדיה והקומדיה כמשמעות האמתית של הדראמה יהיה שיאה של הפילוסופיה של ניטשה , אשר פתחה בתרבות יוון וגם סיימה בה בדרך חדשה . בתום הדיון תישאל השאלה האם אמנם נפרד ניטשה משופנהואר ומוואגנר כפי שטען בלהט רב . יתברר , כי פרידתו מהם נעשתה כדי להגשים יותר טוב מהם את רעיונות היסוד שלהם עצמם . אל שופנהואר חזר ניטשה , לאחר שדחה אותו בגלל הנחמה המטאפיסית 'המזויפת' שהציג ,
|
|