|
|
עמוד:9
להרגיש את כל מתח הציור בכד הזה : גלוי לעין , ועם זאת חידתי לגמרי . הכד נמוג אל הקיר , מתרחק , מצוי כבר בערפל . אם הציור הוא "קיר משותף " בין עולמנו לעולמו , הרי במב 0 ראשון הכד מערער שיתוף זה בהיותו רחוק , אסו-ם , עמום . אבל אז , לפתע , אני מבין כי החפץ הרחוק הזה , החתום הזה , הבלתי מושג הזה , הוא אני . הדבר שבנפשי אשר נמשך אל הציור הזה . עד כמה הכד הזה עומד בהיפוך סימטרי לקיומי מול התמונה . לא רחוק , אלא כאן , בי . זהו הרגע שבו חלל "החדר " וחדר ההתבוננות הופכים לאחד . המחיצה נפרצת . אפשר להיכנס פנימה , אתה כבר בפנים . היית שם עוד לפני שראית את הציור . ומה יש ב " בפנים " הזה ? זמנים . אליהם אתה בא . החתול בא מזמן של "קבר , " אולי ממצרים העתיקה . כיצד התגלגל אל החדר המודרני הזה ? הנערה העירומה שקועה בזמן של שינה עמוקה , עמוקה יותר מסתם שינה , זמן הקשור לזמן החתולי , ובכל זאת הוא זמן אנושי יותר . מעבר לשהות בזמן המיתולוגי למחצה שלה הנערה העירומה נמצאת ב " רגע " מתמשך של הבשלה מינית , של התבגרות כלל לא מיתולוגית . הנערה מימין , הנושאת את בשורת האור המסרידה , נמצאת בזמן של הרף עין . מפגש ההרף עין הזה עם ההתמשכות האסית של זמן הנערה העירומה הוא האימה של הציור ( ומתרחש בכל התבוננות בו . ( ויש גם לציין את זמניה של אמנות העבר המצוססת בציור , הנוכחת כאן כאשכול זמנים חשוב נוסף . כל אלו אופפים אותך בחדר ציור הזה . עומס הזמנים הוא היוצר את המרחב המאגי של ההתבוננות , את סוד התמונה . אם כך , מדוע הכותרת החדר ? זהו ציור על הכלה , על "כלי . " לא רק הכד , אלא החדר כולו , הציור כולו הוא כלי כזה . הרודר ציור הוא כלי היכול להכיל את כל זה , לבנות את כל זה עבורנו , המתבוננים מחדרנו שלנו , להקים לנגד עינינו את הזמנים השונים , את החלומות ואת העולמות השונים שהצטלבו ונדחסו בו , לאפשר את חלחול חלומנו שלנו אל תוכו . כמו בשירו של מארק ססרנד , החדר הוא ביתנו , אבל הוא חייב להישאר ריק . ? הערות 1 רשימה זו היא תוצאה של 'no" / 7 e / , naniD finny עם הצייר מאיר אפלפלד בבית אנה 0 יכו בירושלים בקיץ , 2007 שיחה בנושא "חלל פנים " כחלק מסדרה שכותרתה "שש הערות על שפת הציור . " בשיחה זו נידונו גם ציורים מאת קראווג'ו ותופר . אני מודה למאיר על הדיאלוג המופנם ב 0 קס , 0 גם אם ברשימה זו מיוצגת נקודת המב 0 שלי בשיחה . 2 מארק ססרנד , שירים , תרגום : עוזי וייל ( תל אביב : ידיעות ספרים , , ( 2007 עמ י . 156 3 פסל האקסטזה של תרזה של ברנינ , 1647-52 ) מנטה מריה דלה ויטוריה , רומא , ( נרקיס של פוסן , 1627-28 ) לובר ) וקבורת לוצ'יה של קרוואג ' ו , 1608 ) סירקוזה ) הם כמה מקורות אפשריים לציסוס דמות הנערה העירומה . הציור כולו הוא הד לז ' אנר ציורי "הבשורה למרים , " בשורה שעברה כאן ארוםיזציה והאפלה שהיו קיימות , במידה פחותה , כבר בז י אנר הדתי .
|
|