Greater New York 2005 PS1 Contemporary Art Center

עמוד:10

לאשלייתי : מצד אחד , דומה שהדמויות אמיתיות ומוצקות - גודלן , התנועה שבה הן מצויות , תלת-ממדיותן והחיקוי המושלם של לבושן - כל אלו מעידים כי הן לכאורה ממשיות,- מצד אחר , העבודות עשויות מנייר , והאמן אינו מסתיר זאת - בהתבוננות מקרוב בפסלים ניתן להבחין בהדבקות הנייר ובחלקי הגוף הדו ממדיים . גם התפרחת היוצאת מראשה של הדמות הנבדלת מעידה כי אינה חיקוי של המציאות , ועם זאת היא מעלה על הדעת את בליל המחשבות ה"רצות" בראשו של אדם . במובנים רבים נראות הדמויות כאילו הוצאו מחוברת הקומיקס , ועוד רגע קט ישובו אל בין דפיה . תצלומו של ארון יאנג m H 02 n ( Young ) הוא פן בתרבות האמריקאית : הנערים החסונים חשופי החזה המוצגים בו הם האתלטים הממוקמים על מגרש הפוטבול . במבט ראשון נדמה כי הם שותים מים לאחר משחק , אולם התבוננות נוספת מגלה כי האמן יצר מקבוצת הנערים מזרקה , ופיותיהם מהווים את הפתח שממנו יוצאים זרמי המים . הנערים סודרו במעגל , ובמרכז , במקום האריה או המלאך שמפיו יוצאים המים במזרקה המסורתית , עומדים נערים נוספים . באמצעות החיבור שיצר יאנג בין ה " נמוך" והפופולרי - קרי משחק הפוטבול ושחקניו הנערצים , לבין ה גבוה" האמנותי - המזרקה , הוא דן ביחסה של החברה האמריקאית לגוף . הנערים החסונים מאזכרים לא רק את הסגידה לגוף המושלם , אלא גם את הערצת הספורטאים בחברה זו המהדהדת ( באמצעות ה"מזרקה ( " את היחס הנעלה שלו זכו האתלטים בתקופה הקלאסית . נושא נוסף הבא לידי ביטוי בתערוכה הוא האלימות . עבודות רבות עוסקות בצורה ישירה ועקיפה בכוחניות , בהרס , במלחמה ובפציעה . בהצהרה לעיתונות שהוציא המוזיאון נכתב כי היצירות מייצגות תקופה שבה העיר ניו יורק השתנתה באופן דרמטי . נראה כי הכוונה היא להרס ולחורבן מרכז הסחר העולמי ולכל מה שהתרחש בעקבותיהם . כיום האמריקאים עסוקים מאוד בטרור , מושג שהפך להיות שגור במערכת הבחירות האחרונה . התקשורת והשיח הפוליטי מצדם תורמים לעיסוק זה באמצעות סרטים ושידורים המגבירים את תחושת האיום על האזרח האמריקאי . במיצב שיצרה האמנית , וונגצי מוטו , ( Mutu ) נדמה כאילו שלושה מקירות הגלריה נורו ונפצעו . מוטו יצרה חורים בקיר וצבעה אותם באדום . בין החורים מופיעות דמויות , חציין אישה וחציין פרפר , בעלות משושים ארוכים . מן התקרה תלוי בקבוק יין , פתחו מופנה כלפי מטה ומאחוריו ספסל . העבודה יפה וקשה בעת ובעונה אחת . האישה בעבודה נראית כחלק מגלגול החיים של הפרפר , ומצויה בין בליל המשושים שהפכו לשרוכים ארוכים . ייתכן שבקבוק היין ההפוך מרמז על קץ השמחה , והספסל הריק הוא , אולי , העמדה האפשרית היחידה - מקום להתבוננות בהרס , באיום ובפגיעה . מוטו , שנולדה בניירובי שבקניה ורכשה את השכלתה האמנותית בניו יורק , יוצרת קולאזים של דימויים העשויים משילוב דמויות שמקורן בחוברות אופנה ומרישום . באמצעות הרכבת דימויים ובריאת דמויות חדשות , הנראות לעתים מעוותות וקשות לעיכול , מבקשת האמנית לתהות על מושגי היופי , הגזע והמגדר . כוחה של העבודה הנוכחית טמון בשניות שהיא משדרת : מצד אחד , יופייה נוצר הן ממקצב הפגיעות ( החורים בקיר יוצרים דוגמה חוזרת ונשנית , ( הן ממשושי הפרפר ההופכים לסלילי קווים , הן מדמויות האישה פרפר שרגליהן רגלי דוגמנית המעוטרות בסנדלים אופנתיים , והן מן הקיר הלבן ומרצפת העץ המשמשים כמצע . מצד אחר , החורים בקיר המזכירים את הפצע , האישה שבמקום ראש קיבלה כנפיים , וטתרת העבודה Once upon - a time there lived a people who loved to kill , but even more they relished watching one another die ... ( לפני שנים רבות חי עם שאהב להרוג , אבל יותר מכל אהבו בני אותו עם לראות זה את זה מתים - ( ... מחזקים את הרושם כי היצירה אינה מבקשת רק לנעום למתבונן בה , כי אם גם לטלטל אותו . השילוב בין יופי ואימה מעורר תהיות : מהו היפה ? האם יופי יכול להיות מאיים ? ריבוי החורים בקיר , כמו ריבוי נשות הפרפר , מדגיש את החזרה על ההרס , ריבוי המבקש אולי לרמוז כי לא ניתן להימלט מעוד פגיעה ומעוד איום . ציורה של דנה שוץ , Presentation , ( Schutz ) הוא ציור גדול ממדים . את רובו ממלאת דמות אדם שוכב עירום ממלבושיו , וסביבו המון רב . חלק מאיברי גופו של האיש מפוזרים או קטועים , ותחתיו נראה בור , אולי סמל למקום קבורתו . בעבודותיה של שוץ ניכרות משיחות המכחול האקספרסיביות והצבעוניות העזה . היא ממציאה את הסצנות המתוארות בציורים , ולעתים גם מערבת בהן הומור שחור . בעבודה שבתערוכה מוצגת האלימות דרך המוות המרומז וחלקי הגוף המבותרים , אך גם באמצעות הבעות פניו של הקהל הצופה בדמות השכובה . שוץ מדגישה , באמצעות הבעות הפנים , את תכונות הסקרנות והמציצנות , ועם זאת קשה שלא להבחין בהיעדרן של הבעות זעזוע על פני הדמויות הצופות במחזה הקשה . צבעוניות הציור , האופן האקספרסיבי שבו תוארה הדמות המרכזית , והירידה לפרטים בתיאור הסצנה כולה הופכים את ההתרחשות לדרמטית . המתח בעבודה נוצר באמצעות המפגש בין הדרמה המתוארת לבין העובדה שהקהל הרב נראה כצופה סקרן , אך עם זאת כמי שנותר אדיש למראות שבהם הוא צופה . יצירתו של פיטר רוסטובסקי ( Rostovsky ) מעניינת ופועלת בשתי רמות : האחת היא הרמה המיידית הנגלית לצופה בהתבוננות ראשונה בעבודה : למולו ניצבים צילינדר עשוי פלדה שגובהו כשני מטרים , Dana Schutz , Presentation , 2005 , oil on canvas

טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר