|
|
עמוד:9
העיתונים הממוקמים ברחובות ניו יורק . כמו הדוכן האמיתי המזמין תמיד לקנות בו דבר מה ( יהיה זה עיתון , מגזין או חטיף , ( כך גם הציור . הירידה לפרטים והדגש על הצבעוניות המתקתקה מזמינים את הצופה להתקרב ולבחון את פרטי הדוכן המצויר . הציור המזמין והמפתה ( שמיקומו בכניסה לתערוכה מחזק את תחושת הפיתיון , ( מוכר לצופה אשליה , שכן בהתקרבו לציור ייווכח כי הוא דו ממדי , ובעצם אין אפשרות אמיתית לטעום ולמשש את שהוא מציע . אף שבדוכן האמיתי ניתן לקבל תמורת תשלום עיתון או חטיף , הרי הציור מצביע על רעיון המתח שבין ההזמנה שמבטא הדוכן , לבין התוכן הדל של הפריטים המצויים בו . הרי גם עיתונים urn אלא אוסף של ידיעות שעוד רגע קט יהפכו להיות בלתי רלוונטיות , והממתקים אמנם מושכים בצבעוניותם , אך ההנאה מהם קצרת מועד . ציורו הצבעוני של תומפסון מדגיש את כוחה של העטיפה , את החיצוניות המושכת , לעומת ההיצע שהוא , לא אחת , ריק מתוכן . עבודה אחרת העוסקת ביומיומי , הפעם בדימוי הניו יורקי , היא יצירתו של ריאן גיונסון ( ח 50 חר (| 01 שפיסל מנייר דמויות גברים צעירים בגודל טבעי המזכירים בלבושם את הצעירים המסתובבים ברחובות העיר . אחד הדימויים - גבר צעיר המהלך כשבאוזנו אוזנייה המחוברת לווקמן - מוכפל פעמים אחדות , וכך מודגשת תנועתה של הדמות . דמות אחרת היא זו של גבר עומד שמראשו בוקעת מעין תפרחת המגיעה לתקרה . גם עבודותיו של גיונסון נעות בין הממשי Ryan Johnson , Ramblin' Man , 2004 , paper , acrylic paint , color-aid , aluminum , matte medium , and epoxy
|
|