|
|
עמוד:6
העמדה הפוסט מודרנית של פוקו בדבר השפעתה המנכרת של ההיסטוריה ה"אפקטיבית" על העצמי , באה לידי ביטוי בתערוכתו של דמיאן הירסט בגלריה גאגוזיאן בניו יורק . חלל הגלריה גדול , מרהיב , מוזיאלי . זוהי תערוכת ציורים ראשונה של אמן שסימן את דרכו בסנסציות פרובוקטיביות דרך האופציה הכוחנית של אוסף סאצי בלונדון . על פי התכנית המסתמנת באמצעות התצלומים מחלל התערוכה שלהלן , מורגשת הכוונה לאפשר את כניסת האובייקטים המוכרים של האמן , בטרנספורמציה לציור , לסלון האספנים . דמיאן הירסט מצייר את החולי ( תרופות , פציעה , חלל בתי חולים , הזרקה לווריד , ( אך הציור נעדר לחלוטין עמדה , עומק או רגש . האדום בשרוולה של היאפית הניו יורקית הנראית בתצלום שצולם בחלל התערוכה מסמן שיחה אחרת , המותירה אותה אדישה לחלוטין לדמו האדום הניגר על פניו של תכול העיניים שמאחוריה . אין כאן שיחה פנימית של אמן המתבונן אל תודעתו , או נקיטת עמדה כלפי הסובייקטים המוצגים . מתברר שאסיסטנטים עבדו על יצירת הציורים הריאליסטיים . המאגר המקורי לתצלומים , כפי שמצהיר האמן , נאסף מעיתונים וממגזינים . הניכור קיים בבחירה ובביצוע , וכך גם לא נוצרת אמפתיה מצדו של המתבונן כלפי המנותחים ; הזעזוע נותר למראית עין , כשם התערוכה - האמת המתעתעת . אולם המציאות החברתית כלכלית חזקה מכל התרשמות . בחגיגת הפתיחה עמדו האנשים בתורים ארוכים , ובאפס מעלות צלסיוס ציפו להיכנס לאירוע . צלמים רבים ואנשי תקשורת תיעדו כל תנועה במרחב בשעה שכל העבודות נמכרו . כפי הנראה , פתיחותיו הסנסציוניות של אנדי וורהול בשנות השמונים של המאה העשרים התנהלו גם הן באווירה דומה . שונות הן עקניו של המתבונן מתוך תצלומיו של דיאן ארבוז , פ ט ר י ו ט צעיר עם דגל , , 1967 המוצג בתערוכה הרטרוספקטיבית המעולה במוזיאון המטרופוליטן ובתערוכה קאמרית מרגשת בגלריה Pace ברחוב . 57 כאן לא מתקיים קיפאון המבט , אלא מתחוללת סערה פנימית של המצולמים ובחירה מדויקת , מוקפדת ואמפתית של הצלמת . התערוכה רחבת ההיקף הגיעה לניו יורק מהמוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו . Diane Arbus : Revelations כגילוי ובחשיפה של החריגים והנדחים בחברה , וכן בחשיפה עצמית . משיכתה של ארבוז ליאחר הקדימה את התיאוריות הפילוסופיות שהאדירו את מקומו בשיח התרבותי ( פוקו , לאקאן , דלז , בטאי . ( עבודותיה מקרינות אינטימיות ואמפתיה כלפי המצולמים , סוג של התמודדות שאולי היא שהביאה אותה להתאבד דווקא בשיא הקריירה המקצועית שלה . ציטוט מדבריה יכול להעיד על אותה רגישות בגישה הצילומית אפופת הסוד : "תצלום הוא סוד על סוד . ככל שהוא חושף בפניך יותר , כך אתה יודע פחות" A photograph is a secret about" ) . (" a secret . The more it tells you the less you know האמנות הישראלית שהגיעה לניו יורק כמקבץ תערוכות בחללי תצוגה שונים , נשארה ישראלית ונבדלת , ולמעשה טוב שכך היה . מנון סלום , אוצרת התערוכה ה ח ו מ ר שממנו עשויים חלומות במוזיאון צילסי , ( Chelsea Art Museum ) קיימה שיח גלריה אישי ומנומק , שרוב מאזיניו לא היו זרים לקהילה , והוא נותר בגדר שיח פנימי . האמנים שהוזמנו היו אתי אברגיל , תמר גטר , הגר גורן , אורי קצנשטיין , אורי ניר , גלעד אופיר , דורון רבינא , גיל מרקו שני ושרון יערי . אל המיצב של אורי ניר הובאה מכולה של חול ישראלי , ומן האוויר ריחפו סטרוקטורות פיסוליות בחומר לבן סינתטי ומבהיק שנראו כמאובני העתיד . שלדי אינטליגנציית לווייתנים המרמזים על שרידי עולם עתידני . חלומותיו של אורי ניר נראים כשאובים מעומק תודעה היסטורית . דמויותיו המשוכפלות של אורי קצנשטיין יוצרות מחול ושפה האוצרים בחובם עוצמה ועדינות בעת ובעונה אחת . בעבודת הווידיאו התחביר מבקש פענוח ולחלוטין אינו מובן מאליו . הדמויות מוקפאות בברונזה צבועה ונעות ברקע מסך הווידיאו כבחלום . רישומיה הספירליים של נערת הרוגטקה ; שנחבטו בעוצמה אל הקיר בידה של תמר גטר , מעידים על מעורבות פיזית ומנטלית טוטאלית ואותנטית . הטבעת הרישום הידני אינה פועל יוצא של אותה יד אנונימית הנעתרת למזרק אקראי של דמיאן הירסט , אלא זוהי פעולת יד מדויקת להפליא , מיומנת ביחידותה , המסמנת ביוגרפיה אישית ספוגה בסמנים של תרבות ושל תודעה קולקטיבית . התערוכה הישראלית בניו יורק מעידה ( אם נחזור לציטוט של פוקו מראשית הסקירה ) שידע דווקא נועד להבנה , ומושג / 7 / ' cutting ' n וכבידוד , לגבינו האמנים הישראליים , אינו אלא פועל יוצא של ריחוק אובייקטיבי . ?
|
|