|
|
עמוד:9
לעתים באה התשוקה למלא את תחושת ההיעדר , כפי שמגדיר זאת לאקאן . תחושת החסר אצל האדם עצמו והחוסר של האחר שאליו אנו עורגים . איילת השחר כהן נותנת ביטוי עז לתחושת המצוקה והכמיהה ליחסים חמים בתוך התא המשפחתי , ומפנה זרקור ברור לכיוון של יחסי בת ואם , אם ובנותיה . ביצירתה השופעת צבעוניות רומנטית ודמויות נשיות בלבד , יש התכוונות למלא אחר תחושת התשוקה שבאה ממקום שאינו ניתן עוד לסיפוק . בעבודותיה הנוצרות מתצלומים ומעיבודים דיגיטליים , הנוכחות הנשית היא מוחלטת , ויחסי הקרבה בין ילדות לאימן נוטים , לעתים , לכיוון של איבוד האישיות העמוקה האמורה להשתקף בקווי המתאר של הדיוקן , אך תחת זאת אנו עדים להכפלה של אותם תווי פנים אצל האמהות ואצל הילדות המופיעות בעבודות הסדרה "חיבוקים ונישוקים , . " 2002 איילת השחר כהן מחזקת את הכמיהה לאחדות ולביטול אישיותן הפרטית של הילדות או של האמהות . ייתכן שיש כאן ביטוי ויזואלי לרצון לרצות את האם , להיות כמוה , ואולי להפך - כלומר , ביטוי לרצונה של האם להידמות לבנותיה . הטיפול בפנים המוכפלים האמורים , כביכול , ליצור עולם אידילי שאין בו קנאה ליופיו של האחר , הוא כמובן בלתי אפשרי , ולכן שוב אנו נמצאים במקום של תשוקה שאינה בת השגה . תשוקה ככותר לנושא אמנות וכאפשרות של היוצר לשאוף אל המוחלט בעשייה זו ואל השלמות כצורה ותוכן , שאיפה אל המראה שהוא בבחינת דימוי של תרבות המתמכרת לחושים . זו רק אחת האפשרויות , ואילו הדרך שתיבחר למימוש רצון זה תהייה יצירת האמנות . כלומר , האפשרות להגיע אל השלמות כרגע קיימת כאופציה , אולם במישור המעשי , ההליכה , הניסיונות ההתלבטות , ולבסוף - היצירה הם הם הביטוי ההולם לאופן החשיבה של האמן והביטוי הגבוה ביותר לרצון להגיע אל מקום של שביעות רצון מן התוצאה , דבר שהוא , על-פי-רוב , בלתי ניתן להשגה . נשארת תשוקה להגשמה של המטאפורי כמסע אל הרוחני באמנות . במובן של גבולות אוטופיים המתקיימים במוחו של היוצר , והוא מנסה לממש אותם , להגדירם ולתת להם צורה במציאות , עד כדי כך שלעתים נדמה הדבר ליוצר כמו המרחק שיש בהליכה אטית אל עבר כוכב בשמים . אם יגיע לשם , יידע את טעם התשוקה . אך אם הוא רוצה ליצור צורה הנתפשת על-ידי העין בלבד , ימשיך בחיפושיו , ואלה ירחיקו אותו מן השלם ויקרבוהו אליו בכל פעם באופן שונה ובגוונים של התרחשות בחלל היצירה . התרחקות המעשה מן התשוקה מאפשרת את הרצון לחבר ביניהם . כל פעולה , כהגדרה של מצב שבו מתרחש פורקן , יכולה להיות מטאפורית להגדרת היצירה עצמה . נשארת התמיהה על הקשר הבלתי נמנע בין תחושת התשוקה אצל האמן לבין רגע ההתחברות לעשייה האמנותית . ? ו . זוריס-קרל הויסמנס , להפך , מצרפתית . בני ציפה הוצאת כרמל , 998 ו , עמ י . 91 . 2 תומאס מאן , מוות בוונציה וסיפורים אחרים , מגרמנית : נילי מירסקי , הקיבוץ המאוחד , , 1994 עמי . 55 . 3 שם , עמי , 49
|
|