|
|
עמוד:6
אל הפרחים בלא הבדל מין וסוג הלכה והזדככה , הלכה והצטמצמה לקבוצה מסוימת אחת " . כך מתאר הויסמנס בספרו להפך , ושם אמנם חל החימר המעשי בין התשוקה לפרחים לבין "הטירוף המעשי" שאחז בגיבור הסיפור העובר להתגורר בבית פרטי מחוץ לפריז , ושם הוא עוסק באופן אובססיבי בבחירת צמחים ופרחים לגנו . האם תשוקה קשורה תמיד להנאה ? ואם כך הוא הדבר , במה היא שונה מהדוניזם ? ואכן , יש קרבה בין שני מושגים אלה , ולעתים קרובות נמצא שאמנים ניחנו בתכונות הדוניסטיות שלפיהן העונג הוא הטוב במהותו , והכאב - הרע במהותו . ההדוניזם רואה בעונג סיפוק של כל תשוקה , ולא רק גופנית . העיקרון ההדוניסטי מניח כי כל בני האדם מונעים מכוח התשוקה להנאות ומכוח הרצון להימנע מכאב . בתודעתנו קשורה התשוקה למשהו חיובי ומענג . כשמדובר בה , חושבים על החושים , על ההנאה , על איברי הגוף הרגישים למגע . במסורת המערבית אפיקורוס הוא שם נרדף לנהנתנות . בתחילת המאה 16-ה צייר רפאל את אפיקורוס הצעיר עטור זר של ענבים לראשו , והוא מתבונן באשכול ענבים בידו . לא אוכל ממנו , כי ההנאה , על-פי אפיקורוס , אינה באכילה , אלא בתחושת השובע . בשנת 2002 מצייר רפי דייגי את החייל הישראלי אוחז אשכול ענבים ( ענבים , , 2002 שער טרמינל , ( 19 ועל פניו נסוך מבע של הנאה . במקרה זה , הענבים הם מטאפורה לעונג , למתיקות ולתחושת סיפוק . תנוחת החייל במדי צה"ל היא של התרפקות או של פורקן ושובע , ואפשר לדמיין כי עצם הימצאותו של האשכול בידי הצעיר גורמת לו מראש לחוש את ההנאה שהוא עומד לחוות בעת אכילתם . צבע על 1 יו של החייל ירוק כגון הענבים שמהם הוא טועם . בסצינה המצוירת נמצא העינב בתהליך אכילה-מציצה , חלק ממנו בתוך הפה וחלק ניבט מבין שפתיו החושניות אף הן . בציור אחר של רפי דייגי , "אהבה , " נראים שני גברים בסצנה אינטימית של חיבוק אומר תשוקה והנאה . לבבות אדומים מאירים את הציור וחוצים אותו לרוחבו בשליש התחתון . הפן הארוטי לנושא התשוקה מוצג כאן בהקשר של יחסים זוגיים בין שני גברים . היחסים וההבעה קשורים למה שחשים בני אדם . כמו שנאמר על שאול ויהונתן כשרצו לתאר את טיב קשרי האהבה ביניהם : "כי בחייהם ובמותם לא נפרדו . " דייגי מצייר כאן זוג חברים ברגע ממשי ההופך להיות סימבולי . הוא מטפל בנושא של זוגיות גברית , ומתעד רגעים אינטימיים בחיי הזוגות כמו ריקוד , נשיקה , חיבוק , פרידה והימצאות מתחת לשמיכה חמה במיג 1 ה זוגית . גם אב ובנו מוצגים ברגע של אמת . בדברי תומאס מאן בספרו מוות בוונציה ניתן לחוש את ניצוץ המגע שבין תיאור ספרותי לבין עולם פנימי מלא עוצמה רגשית : "כי האוהב קרוב אל האלוהי יותר מן האהוב , כי האלוהות שוכנת באחד ואינה שוכנת באחר - זו אולי הדקה והענוגה והמהתלת בכל המחשבות שעלו אי-פעם על לב אנוש , ובה מקור כל התחבלנות ורטט-התשוקה הכמוס של געגועי האהבה [ ... ] " . "שואף אל קרבו את ניחוחם הלילי של הפרחים , ולא ידע את נפשו . שעון לאחוריו , זרועותיו מידלדלות מטה , נפעם כולו וצמרמורת עוברת בבשרו פעם אחר פעם , לחש בשפתיו את הנוסחה הנצחית של הערגה וכליון הנפש - לא-אפשרית בנסיבות האלה , חסרת-שחר , מבישה , נלעגת ואף-על-פי-כן קדושה , אף-על-פי-כן ראויה וזכאית לכבוד : אני אוהב אותך '"! יש שעבודות מבטאות תשוקה הנוגעת לחוויות פרטיות . כאלה הן עבודותיה של גליה אורי המבוססות על תצלומים מבוימים . אורי מצלמת מדי שנה את ימי ההולדת של בתה , ושתיהן מתבוננות מאוחר יותר בציור שלה שנעשה בעקבות הצילום . הנצחת רגע הדלקת הנרות בעוגת יום ההולדת , הנוכחות הנשית כמות שהיא , הדמויות הנשיות ההופכות להיות מושא לתשוקה של סצינה משפחתית השמורה להן בלבד . הן לומדות לראות את עצמן מבעד לציור . כל יצירה היא כלי ביטוי לערגה אל מצב אי 1 טימי , כמו געגועים לרגעים השמורים בזיכרונות ילדות , תשוקה למגע פיזי נכסף , לאהבת אם את ילדתה , אהבת בשר ודם טהורה וצלולה שכמוה כמפגש עם עולם פנימי חבוי שאינו יכול לבוא לידי ביטוי ורבלי אלא ויזואלי בלבד , ולו בשל העובדה שמן הראוי להשאיר מקום לדמיונו של הצופה . יעל אורן מתחילה ליצור מתוך תשוקה להתחבר את מראות הטבע מנקודת מבט מסוימת מתוך כוונה להתל במציאות , וליצור אובייקט מושלם בציור כדי לתעתע בין הדימוי לטבע . במשך שנים מספר ציירה אורן עננים ריאליסטיים , וכדי לערער על כליל השלמות של הדימוי שהפך להיות כה מתקתק , ניסתה להשיבו אל המציאות הציורית בכך שציירה על הבדים ארבעה צירים ממתכת , מהלך ששבר באחת את האשליה המתבקשת כי אלה הם עננים אמיתיים . והיו אף צופים שניסו לקלף את נייר הדבק מן הציור . השנה ציירה עגבנייה ענקית הנראית כאילו צמחה במכון וולקני או בסרט מדע בדיוני . liana Hamawi , Diptych , 2002 , oil on canvas
|
|