מה בין אמנות עכשווית ודת

עמוד:4

התצוגה של אמנות הביינאלה בחלל הכנסייה , מתחת כיפות מקושתות של פסיפסים מרהיבים עשויים זהב . מיד עם הגיעך לחלל הכנסייה בקומה העליונה , הוא נפער לפניך במלוא גודלו , גובהו , הדרו ותקרותיו המופלאות , ואתה "נתקל" במעין הפרעה להרמוניה האדריכלית המושלמת - בדמות חממת צמחים עשויה פלסטיק . הניגוד הגמור שבין חומרי המבנה העתיק של הכנסייה לבין הפלסטיק הנחות מעורר , ברגע הראשון , התנגדות מבחל 1 ה אסתטית , ובהמשך - התנגדות תוכנית , מתוך מחשבה על מהות המקום כאתר של קדושה , של צדק ושל שלווה . הרעיון לבקש מאמנים להציג באיה סופיה תוך התייחסות לנושא "צדק פואטי" בכל מחיר , לא הועיל במקרה זה . בחממה הוצגה עבודתה של האמנית אוזאוואה טסויושי מיפן - תצלומים מלאי הומור סרקסטי של בחורות צעירות , יפות וחטובות האוחזות כלי נשק דמויי מקלעים אוטומטיים עשויים מירקות וממוצרי צריכה יומיומיים עטופים ומנוילנים . מוצרים אלו אמורים היו לעורר דיון בתרבות האוכל ובתרבות אמצעי הלחימה במאה העשרים ואחת . כוונת האמנית הייתה לעורר דיאלוג על יחסי חברות הנרקמים סביב אוכל ועל יחסי איבה הנוצרים בסיטואציה של מלחמה - שני צדדים של אותו מטבע ; היא ביקשה לטעון כי בסיטואציה אחרת ניתן היה ליישב סכסוכים סביב שולחן האוכל , במקום לריב על אוכל ולהפוך אותו לכלי הרג . נוכחותה הבלתי אפשרית של עבודה זו בהיכל הכנסייה / מסגד חתרה תחת פוטנציאל הדיאלוג על נושאים יומיומיים בעולם מתוקשר . היא שידרה דוקא מסר הפוך על עולם אלים בכל מחיר , וזאת גם אם הנשק האוטומטי עשוי מירקות ונתון בידיהן של עלמות חן חטובות . החממה נותרה כמעין בועה נפרדת , כהפרעה לכיפות הפסיפס שנשארו מופלאות כשהיו מאז ומעולם , לעומת זאת , החלונות השקופים דמויי פרסה מוארכת הנושקים לשמי איסטנבול הכחולים , היו כחולים מתמיד . האמן האמריקני , טוני פהאר , בעבודה מדויקת להפליא במקריות פעולת ההדבקה שלה , הצמיד פיסות נייר קרועות וכיסה את כל החלונות בקומה העליונה של האיה סופיה בנייר כחול שקוף למחצה . כך הנציח את כחול השמים של איסטנבול גם בימי סגריר , והטיל צל כחול בימים של בוהק השמש המסנוורת . עבודה זו הייתה היחידה מבין כל העבודות שהוצגו באיה סופיה שהשתלבה עם החלל הפנימי ועם האווירה המיוחדת שמקרין המקום על המתפללים ועל המבקרים הרבים הבאים לבחון את עושר ציורי הפסיפס המרהיבים . האמן טוני פהאר ניצב בסמוך לאחד החלונות ודיבר על ניסיונו ליצור עבודה בתנועה . הצופה הוא הנמצא בתנועת הליכה לאורך החלל הפנימי של המבנה , ומבטו מלווה את החלונות : " בשבילי זה עובד כמו סרט צילום : תקופה בת 1500 שנה פה באיה סופיה , וניתנת לי האפשרות ליהנות כאן כמו במשחק . ידעתי שזה יהיה יפה . השמיים הם צלולים ואנשים על-פני האדמה זקוקים לשירה , ולא חשוב באיזו שפה . כאן אפשר לחלוק יחדיו את חוקי האנושות . " אמני הבייאנלה באיסטנבול שעמם שוחחתי הדגישו כי האוצר האמריקני , דן קמרון , ביקש מהם לחשוב על "צדק פואטי" ככותרת הביינאלה השנה . טוני פהאר הכין עבור האוצר אובייקט-תכשיט בצורת נוצה שהיה גם סמל הביינאלה , והאחרון התהלך במשך כל ימי הפתיחה כשהוא מחזיק את הנוצה בידו . היה זה מראה שובה נפש במיוחד , שכן קמרון היה לבוש בחליפה צהובה יפהפייה בסגנון הודי , פרי יצירתו של מעצב מקומי מאיסטנבול . הלבוש המוקפד של אוצר תבי ^ אלה תאם להפליא את רוח היצירות שהוצגו , ואלו היו , יותר מכול , פואטיות . הביינאלה השנה הייתה עשירה בעבודות וידיאו , בפיסול ובצילום ואפשרה לקהל הצצה אל עולם האמנות העכשווית מבלי להרגיש מרוחק . אף שהשם "צדק פואטי" מעורר תקוות לעולם טוב יותר , אין ספק שהכוונה הייתה להעלות שאלות ביחס למציאות הקיימת ואולי אף להציע את האמנות העכשווית כמקום שבו יכול להיפתח דיאלוג בין עמים , בין דתות ובין לאומים . ? Curator Dan Cameron Ozawa Tsuyoshi Under the arches of Aya Sophia

טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר