|
|
עמוד:11
דימון , 'איון , ' 'פידרוס' ו'משתה' יוכיחו . אולם אף הוא כבש יצרו הדימוני בסוף ימיו כששקד על ה'מדינה' ועל ה'חוקים . ' עם כל זה יש הדים עזים לתפיסות אהבה על פי המסורת הפוליתיאיסטית במחזותיו של מינאנדרוס . האהבה היא אר 1 ס — האל המשעבד את האוהבים הכפופים לו בלא יכולת ובלא רצון של התקוממות . וארוס הוא 'אדון רוחם , ' לדברי עלם במחזה של מינאנדרוס . מי שעומד מחוץ לתחום האהבה מתיר לעצמו לראות את האהבה כמין תענוג שאפשר לוותר עליו או ללגלג עליו , להתקרב אליו או להתרחק ממנו או להתייחס אליו בפכחות . אדם נוהג כך מעורר תמיהתו של האוהב . 'כלום לא אהבת מעולם לבחורה 12 ' ? אץ זו שאלת תם בלבד ; זו תדהמת האוהב שאינו יכול להאמין במציאותם של חיים חסרי אהבה . האהבה במיטאפורה של מינאנדרוס היא שיגעון או חולי ; האדם הנכבש לה נכנע לאל . האהבה היא ציידת , היא הקוץ הפוצע גופו של אדם . האהבה היא עבדות , הרגשת האהבה היא שביה מתמדת . ואף על פי כן ניצלת הקומדיה של מינאנדרוס מקיצוניות . גיבוריה אינם נהרסים אלא נבנים מאהבתם . כל קומדיה של מינאנדרוס נגמרת בהתרת הסבכים לטובתו של האוהב . שקט פילוסופי נסוך על מפעלו הדראמאטי של מינאנדרוס על אף המהומות שהתחוללו במזרח ובמערב אחר כיבושיו של אלכסנדר . ככל אשר סער יותר העולם החיצוני , כן שקט יותר עולמו הפנימי של מינאנדרוס . כשרונו לא מנע ממנו , כפי הנראה , תענוגות אהבה ותענוגות עושר . בעיר מולדתו חי ובה מת שבע רצון ושבע כבוד . בה מצא ובה בדה מאורעות שהפרו דמיונו : נאמנות נשים לבעליהן , תחבולות עבדים מסייעות לאדוניהם , ילדים מופקרים , הורים אבודים . מארקוס פאביוס קווינטיליאנוס , ( Marcus Fabius Quintilianus ) המבקר והמורה הרומי במאה הראשונה , בן דורם של אספסיאנוס ודומיטיאנוס קיסר , הפליג בשבחו של מינאנדרוס כשייחס לו "שפע של אמצאה . " פלוטארכוס כיוק יותר לאמת כשהעיר על "תערובת של כובד ראש וקלות דעת" במחזותיו ועל העדרה של "אהבת נערים" בעלילותיהם . אריסטופאניס — המדקדק הביזאנטי , לא המחזאי — שאל שאלתו המפורסמת כשלושים שנה אחר מותו של מינאנדרוס : מינאנדרוס והחיים — מי חיקה את מי ? אחד שלא נודע 11 בת סאמוס , . 617-616 12 קשה לב , . 341 13 ברומית : inveniendi copia עיין Institutionis Oratoriae 1 , 69 ( כרך ג , עמ' ^ , 40 בהוצאת לב . ( 14 עיין Moralia כרך , IX ספר , VII עמ' . 82 הספר נזכר בהערה . 2 15 הטכסט היווני John Maxwell Edmonds , The Fragments of Attic Comedy . IIIB ( Lejden , 1961 ) .
|
|