|
|
עמוד:10
הספרותית מייחסת למחזאי יפה התואר רפיק גוף ועיניים פוזלות , רוך כמעט נקבי , הידור בתלבושת , חריפות . והפסל מחזק את המסורת . הבעת פנים נגועה ופזלנות בעינו השמאלית מצדיקה את הסברה , כי הפסל מייצג דמות דיוקנו האמיתית ולא אידיאליזציה של דמותו . בין הפסלים הוודאיים של מינאנדרוס ובין הפסלים המיוחסים לדמותו זה הפסל האותנטי ביותר של המחזאי . כמו כן נאה ל'בית מינאנדרוס' פסלה של תאליה nVsn , ( OaWa , Mtaia ) או המוזה הממונה על הקומדיה , בדמותה של אשה מחזיקה בידה מסכה של ישיש . האיקונוגראפיה של 'בית מינאנדרוס' מרבה בדמויות ממחזותיו של מינאנדרוס . אחת עשרה קומדיות נזכרות בשמן וביניהן 'מתגוררים' ו'בת סאמוס . ' פסיפסים אלה מהווים , אפוא , איורים יחידים במינם לקומדיה העתיקה . על פי מפעלו הדראמאטי של מינאנדרוס אפשר להניח , שכל מחזה ממחזותיו הכיל חמש מערכות . במערכה הראשונה הוצגה העלילה , בשנייה ובשלישית ניתן פיתוחה , ברביעית נתגלה שיאה והיתר סבכיה , בחמישית נסתיימה בכי טוב — באירוסים , בחתונה או בחתונה כפולה . וצדק ביירון בחרוזי השוואה בין טראגדיה לקומדיה כידון זיואך : ק 1 רגך 1 » ת כלן — ס 1 פן במות . קו ? ך 1 » ת כלן - ס 1 פן בחתון . זו עובדה ולא הערכה . הביקורת העתיקה והחדשה נוטה לראות כובד ראש ועמקות בטראגדיה , קלות ראש ושטחיות בקומדיה . האמת היא כי זו וזו מבקשות לעמוד על טיבם ועל מגמתם של החת תצפית שונות . העלילה במחזותיו של מינאנדרוס מיוסדת על אונס , על הפקרת ילדים ומציאתם , על עילומם ועל גילוי זהותם . וכיוון ש'קוקאלוס , ' אחד משני המחזות האחרונים שחיבר אריטופאניס ושאבד במרוצת הזמן , סובב על אונס ועל זיהוי , אפשר לראותו כמקור השפעה למינאנדרוס . מחזותיו האחרונים של אריסטופאניס הורידו את המקהלה מחשיבותה ; ובמחזותיו של מינאנדרוס הופיעה בין מערכה למערכה מקהלה של הוללים שבידחה את הקהל לא בחרוזים אלא בריקוד ובזמר בלבד . אין שינויי מקום במחזותיו של מינאנדרוס . רחובה של עיר — מקומו של המחזה , שני בתים — ולעתים שלושה — הם מקומות מגוריהן של כל הנפשות או מרביתן . נושא האהבה , כפי שהוא מפותח במחזותיו של מינאנדרוס , מצומצם בגיוונים של סבכי העלילה והוא איננו כוח דימוני אלא רגש מסוגל להתגבר על מכשולים בדרך עקלקלה ומוכתר בניצחון לבסוף . מינאנדרוס שואב מקצת השראתו מן האסכולה הפילוסופית של אריסטו , מהחכמה צלולת ההיגיון והפיכחון . מורו של אריסטו , אפלטון , היה אחרון הפילוסופים היווניים שידע טחו המדהים של
|
|